אוריינטליזם ותקפותו למחקר המערבי על יפן

ב1978, פירסם האינטלקטואל הפלסטיני-אמריקני אדוארד סעיד את ספרו המשפיע אוריינטליזם. הספר היווה התקפת מחץ על הדיסציפלינה של לימודי המזרח במערב ועורר וויכוח עז בקרב חוקרים ובעלי עניין אחרים ברחבי העולם. סעיד טען בספרו, כי הפריזמה דרכה ראה המערב את המזרח לאורך השנים, יצרה דימויים מעוותים ושגויים. בנוסף, טען סעיד כי דרך הדימויים הללו, ניתן ללמוד על מערכת יחסי הכוחות שבין המערב הכובש למזרח הנכבש וכי הידע המערבי על המזרח נאסף ועוצב בכדי לשרת מערכת סבוכה של אינטרסים פוליטיים וצבאיים.

האוריינטליזם על פי סעיד היה מפעל שאפתני ורחב יריעה. הוא כלל חוקרים אקדמיים, סופרים, מטיילים, פקידים וציירים שהנציחו, בין עם במודע או לא במודע, את ההנחות של קודמיהם ועמיתיהם לגבי אופיו ודמותו של המזרח. דימוי האוריינט העולה מספרו של סעיד הוא של עולם שמרני, אקזוטי, נשי, כנוע וסטאטי, ולעיתים אף חסר סיכוי לקדמה, התפתחות או שינוי. הצלחתם של האוריינטליסטים גדלה לאין שיעור: מיוצרי רעיונות וסטריאוטיפים אקראיים בעת העתיקה, הם הפכו לאנשי מפתח בשירות המעצמות האירופאיות, יועצים וקובעי מדיניות. למעשה, הצלחתו של האוריינטליזם הייתה כה גדולה, עד שתושבי האוריינט עצמו הפנימו את הידע המערבי לגביהם, פעלו על פיו, ובכך הנציחו את דימויו הנחות לעומת המערב הנאור.

אף על פי שבעבור סעיד מיקומו של "האוריינט" היה במזרח התיכון, ומיקומו של יוצרו, המערב, היה בעיקר בתחום המעצמות האירופיות (בריטניה וצרפת בפרט) ושטחי ההשפעה שלהן, ניסיתי בעבודה הנוכחית להתאים את טיעוניו לגבי המזרח התיכון, למזרח הרחוק, וליפן בעיקר. סעיד טוען בעצמו בספרו כי "במחשבתם [של האמריקנים] הוא [האוריינט] נוטה להיקשר קשר שונה מאוד עם המזרח הרחוק (סין ויפן בעיקר)" ועל כן, מטרתי בעבודה זו הייתה לבדוק את הקשר השונה עליו מדבר סעיד בחטף, ולבדוק האם הוא תואם, או עד כמה הוא תואם, לתיאוריה של סעיד.

למען הכנת העבודה נסמכתי בעיקר על עבודות מחקר מערביות על יפן מתחומים שונים ומתקופות היסטוריות שונות. בין השאר עשיתי שימוש ביומני מסע של המבקרים ביפן, החל מן המיסיונרים הישועים במאה השש עשרה ועד לסופרים ואקדמיים מערביים מן התקופה המודרנית, עבודות מחקר מערביות בהקשר לחברה ולתרבות היפנית, ואף עבודות יפניות מקוריות לגבי נושאים דומים. מטרתי הייתה לעקוב אחרי קו דומה, עד כמה שניתן, למתודולוגיה של סעיד ולמצוא מאפיינים משותפים לדימויי היפנים ויפן במערב, ולמידת התאמתם למאפיינים דומים בדימויי הערבים במערב עליהם מדבר סעיד. בנוסף, בדקתי גם האם ישנה מידה של אוריינטליזם עצמי בכתיבתם של היפנים לגבי עצמם, ולבסוף, בדקתי האם, גם במקרה של יפן, תקף טיעונו של סעיד לגביי הקשר הפוליטי והאידיאולוגי בין האוריינטליסטים למעצמות המערב.

מסקנת העבודה אינה נוטה לדוגמאטיות המאפיינת את טיעונו של סעיד, שכן לטעמי אוריינטליזם תקף ליפן באופן חלקי בלבד. ראשית, התיאורים המערביים לגבי יפן והיפנים דומים דמיון רב לתיאורים המערביים לגבי המזרח התיכון. בשני המקרים ישנו ניסיון ארוך שנים ליצור עולם תרבותי המסתמך על ההנחה שהאומה היפנית (כמו האומה האסלאמית, או הערבית במקרה של סעיד) יוצרת יישות גזעית מיוחדת ומובדלת, השומרת על מאפיינים קדומים ביותר (מאות ואולי אלפי שנים).  אותה טענה לגביי הייחודיות היפנית, בדומה לקביעותיו של סעיד, צברה פופולאריות במערב וגם ביפן (אוריינטליזם עצמי- יפן כאובייקט).

אולם, לגבי המשכו של הטיעון של סעיד לפיו מאחורי תמונת הסטריאוטיפ הזו ניצבים כוח ומוטיבציה פוליטיים התמונה ברורה הרבה פחות בהתייחס ליפן ולמערב. בהקשר זה נראה כי יפן מזגזגת בין המערב הכובש והמכפיף למזרח המוכפף והנכבש. יפן מספקת דוגמה מעניינת למדינה שסבלה בעבר מכיבוש (וסובלת עד היום מנוכחות צבאית זרה), אך גם השליטה קולוניאליזם בעצמה וייתכן שאף יצרה לשם כך את הדימויים הדרושים לכך, או השתמשה בדימויים מוכנים מראש. בנוסף, התקיימו ביפן, כמו במזרח בכלל, דימויים דמוניים של המערב כאחר האולטימטיבי, ששירתו לעיתים מטרות אידיאולוגיות ופוליטיות.

המקרה של יפן, אם כן, מייצג באבחה אחת את שני הצדדים במערכת יחסי הכוחות  אותה מתאר סעיד. בדברים הבאים, מוצג הניסיון שלי לעמוד על טיבו המיוחד של האוריינטליזם של יפן, והאוריינטליזם שהופעל על יפן.  אוריינטליזם שלבש צורות שונות, החליף בין אובייקט לסובייקט ושרד תקופות היסטוריות שונות, אך יחד עם זאת, נותר כוח חשוב, משפיע וראוי לדיון מעמיק.

להמשך................

גבולות הכיבוש - נדירותו של אונס צבאי בסכסוך הישראלי-פלשתיני 2006

מחקר זה עוסק בתופעה שכיחה בהיסטוריה האנושית, אונס צבאי, מציע מודל הסברי לתופעה ומתמקד בנדירות אונס צבאי בסכסוך הישראלי-פלשתיני כמקרה בוחן. המחקר מתבסס על מודל לפיו אונס צבאי הנו פועל יוצא של מצבם של גבולות קבוצתיים. כלומר הוא תוצר של מצב חברתי בו גבולות חברתיים : השתייכות לקבוצה ויחסי הכוח בין קבוצות, גבולות פיזיים-מרחביים, וגבולות התנהגותיים: מקצוענות ומוסריות, הנם מעורפלים - ובו בזמן, הגבולות המגדריים ברורים ואיתנים. על פי מודל זה ניתן לראות שני טיפוסי אונס צבאי. הראשון, אונס צבאי מכוון, הוא אקט שנועד להשיג מטרות פוליטיות, הבהרת הגבולות שהיטשטשו ומתבצע בסיועה או הנחייתה של יד מכוונת. השני, אונס צבאי סימפטומטי, הוא אקט שנועד להשגת מטרות אישיות, ומתבצע כסימפטום של חולשת גבולות חברתיים ויכולות פיקוח.
המחקר מתמקד במקרה בוחן יחיד: נדירות האונס בסכסוך הישראלי פלשתיני. הטענה הבסיסית הנה שמקרי האונס הצבאי שהתרחשו בעבר וייתכן שמתרחשים בהווה, על ידי חיילים ישראלים, בסכסוך הישראלי פלשתיני, משתייכים לטיפוס האונס הצבאי הסימפטומאטי, ולא המכוון. פרקי הניתוח מתארים עד כמה ברורים גבולות ההשתייכות לקבוצות השונות ועד כמה ברורים יחסי הכוחות ביניהן, את הדרכים בהם מובנים, מונחלים ומפוקחים גבולות ההתנהגות המקצועיים והמוסריים את הפרקטיקות בעזרתן מנוהלים ומתוחזקים גבולות המרחב. בו בזמן, ניתן לראות כיצד מטושטשים ומעורפלים הגבולות המגדריים.
טענה חשובה העולה מן המחקר היא שבשל עמימותו של הגבול המרחבי בסכסוך הישראלי-פלשתיני, הגבולות האתנו לאומיים נחקקים בתוככי תוכם, בגופם של החיילים וחציית הגבולות נדחית באופן פיזי, כמעין מנגנון משמוע עצמי המלווה אותם לכל מקום אליו יפנו.
טענה נוספת הנה שהעדרו של אונס צבאי מכוון מהווה דרך חלופית למימוש אותן מטרות פוליטיות. בסכסוך הישראלי-פלשתיני ניתן לראות כי נדירות האונס הצבאי אך מחזקת את הגבולות האתניים ומבהירה את האבחנות הבין אתניות, כפי שאונס צבאי מכוון היה עושה זאת.
הטענה המרכזית היא שבעוד העדרו של אונס צבאי מכוון מהווה דרך חלופית למימוש אותן מטרות פוליטיות, העדרו של אונס צבאי סימפטומאטי אינו מהווה דרך חלופית למימוש אותן מטרות אישיות, אלא מעיד על מדיניות ברורה הדוחה אותו ופועלת במרץ למניעתו. הווה אומר, העדרות מצהרת של אונס צבאי סימפטומאטי משיגה את המטרות הפוליטיות שהעדר אונס מכוון משיג.


להמשך..............

מנוכרים בבית: טרור מדיני ותנועות נוער ציוניות בארגנטינה בשנות השבעים - עבודת גמר מחקרית (תיזה)

עבודת תזה זו עוסקת בהשפעת הטרור המדיני בארגנטינה בשנות השבעים בקרב תנועות הנוער הציוניות בעלות גישה סוציאליסטית )"השומר הצעיר", "דרור", "איחוד הבונים", "החלוץ למרחב"(. מכאן עולות מספר שאלות הקשורות למעמד תנועות הנוער הציוניות ביישוב היהודי, מה הייתה מעורבותה של מדינת ישראל והקהילה היהודית בקשר למצוקת הצעירים, ובמה השפיע הטרור המדיני בכל הקשור למערכת היחסים החברתיים בקרב התנועות ותפקודם. ועוד, תואר בעבודה זאת כיצד תהליך הרדיקליזציה בנוער יחד עם הטרור המדיני השפיעו על חיי היום יום בתנועות הנוער הציוניות. שאלות עמוקות יותר ניתן למצוא בחיבורי הקשורות לזהות אתנית, וכן: מהי קהילה יהודית ארגנטינאית? האם זוהי רק הממסד הרשמי או כלל התושבים היהודיים שגרים בה? בעבודה זו ניתן למצוא דיון בשתי הסוגיות האלו. בתחילת העבודה אני מתאר את מצב הכללי בארגנטינה בשנות השבעים מחזרת הפרוניזם לארגנטינה ועד לדעיכת הדיכוי בסוף 1979. יש תיאור של הקהילה היהודית באותם שנים ותמונת מצב של האנטישמיות השוררת במדינה זו בשנים אלו. בפרק השני יש סקירה על המושג "נוער" והתפתחותו בשנות השישים והשבעים בארגנטינה ובעולם. לאחר מכן מבוא לנוער היהודי ותנועות הנוער הציוניות הנחקרות בשנות השבעים. תיאורים אלו מביאים תמונת מצב לנושא הנחקר שהוא הנוער. הקבוצה שבמרכז עבודה זו בתקופה זו עברה תהליך של רדיקליזציה פוליטית. מפני שהשלכות הטרור המדיני לא החלו רק ב24 במרץ 1976. בעקבות כך הייתי חייב להתחיל את הסקירה לפניה עם שובו של הפרוניזם לשלטון והחמרת האלימות בארגנטינה באותן שנים. הפרק השלישי עוסק בתנועות הנוער הציוניות הנחקרות לפני ההפיכה הצבאית, בדגש על יחסיה עם המוסדות היהודיים, שגרירות ישראל והיישוב היהודי, והמצב הפנימי בתנועות הנוער. סקירה זו סוקרת משברים רביםVI שהתרחשו בקרבה בין בוגריה והשליחים, שלעיתים קרובות הביאו לסילוק ועזיבת הצעירים, וכן מראה שהיחסים בין התנועות למוסדות היהודיים ושגרירות ישראל היו כמעט אפסיים. הפרק הרביעי עוסק ביחסי תנועות הנוער עם הסביבה היהודית בתקופת הדיקטטורה. אני בוחן את מערכת היחסים בין התנועות לבין המוסדות והיישוב היהודי, ארגונים ציוניים בארגנטינה ושגרירות ישראל. כמו בתקופה הקודמת, מתגלה כי היחסים עם התנועות היו אפסיים ועוינים, פרט לסוכנות היהודית שתמכה בתנועות והשיקה תכניות התמודדות מול המצב החדש בארגנטינה.

להמשך............

שימוש בשיטות כריית מידע לניתוח מסדי נתונים של כלי חרס

ביטויים להתמודדות עם הסביבה הנוצרית באמנות ובספרות היהודית בימי הביניים: מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה"

יהודי אשכנז וספרד בימי הביניים נפגשו כמעט על בסיס יומיומי עם בני הדת הנוצרית, או לפחות עם האידיאולוגיה הנוצרית, שהתבטאה בספרות, בתיאולוגיה, בדרמה ובאמנות הנוצרית. המפגש בין שתי הדתות, שהוביל גם לחיכוך, זכה להתייחסות נרחבת במחקר, כשעיקר ההתמקדות היתה בפרעות נגד היהודים או בבחינת כתבי הפולמוס והעדויות לויכוחים הפומביים. חוקרי תולדות האמנות בחנו את הפן האנטי-יהודי באמנות הנוצרית ורק בשנים האחרונות נחקרה גם האמנות היהודית כביטוי לפולמוס. מחקרי משלב בין שני התחומים: מחשבת ישראל ותולדות האמנות, במטרה לבחון את האופן בו היהודים התמודדו והגיבו ליחס החברה הנוצרית כלפיהם. התגובה היהודית קיבלה ביטוי בספרות ובאמנות, כך שקיימת חשיבות רבה בבחינת שניהם יחדיו ולא כיחידות נפרדות. עבודתי מתמקדת בהתייחסות או בתגובה היהודית לשני נושאים: 1. הנסיון הנוצרי לנצר את היהודים; 2. טענת הנוצרים כי כוחם הפוליטי מעיד על אמיתות דתם. במטרה להציג את הדרך בה היהודים הגיבו ליחס הנוצרי כלפיהם, ראשית אנו נדרשים לבדוק מה היה היחס הנוצרי אל היהודים. הפרק הראשון עוסק בנקודת המבט הנוצרית, כשנבחן את האופן בו היהודים מתוארים בספרות ובאמנות הנוצרית בימי הביניים. הרעיונות האנטי- יהודיים בנצרות הם חלק מהמורשת הפאגנית, כאשר העימות בין הכת, שהפכה לדת, לבין הדת ממנה יצאה רק החמיר את האופן בו היהודים נתפסים. מרגע שהנצרות התבססה, היא דחתה את היהדות וראתה בה ישות אנכרוניסטית שאיבדה את הרלוונטיות שלה. בו בזמן, היהדות העסיקה רבות את ההוגים הנוצרים, אשר לא חדלו לכתוב עליה וכנגדה. ההוגים הנוצרים ביססו את אמיתות דתם באמצעות הוכחות מהברית הישנה, תוך הדגשה שדרכה של הברית החדשה היא היחידה שמובילה לישועה. מקומו של היהודי בחברה הנוצרית הוגדר מראש כנחות ומעמדם הנמוך של היהודים לעומת הנוצרים ביטא את ההוכחה לכך שהנצרות היא הדת האמיתית ובחירת האל, בעוד היהדות איבדה את החן בעיני האל. לפי הטענה הנוצרית, הדרך היחידה בה היהודים יזכו לגאולה היא על ידי המרת דתם והפיכתם לנוצרים. מטרת המסדרים המנדיקנטים, בין היתר, היתה לנצר את היהודים, כך שבמאות השלוש-עשרה והארבע- עשרה אנו מוצאים עיסוק רב סביב המיסיון . הדרכים להעברת מסרי הנצרות היו באמצעות דרשות של מטיפים, ספרות, ויכוחים פומביים, הצגות ואמנות . היהודי מתואר לרוב כדמות אנכרוניסטית, שפלה וגרוטסקית. כמעט ולא נמצא דימויים חיוביים של היהודים בספרות ובאמנות הנוצרית בימי הביניים. היהודים היו מודעים להיותם במוקד השליחות המיסיונרית, כשהעדויות לכך סבבו אותם בכל המרחב העירוני. כמובן שמעבר לנסיונות להמרת היהודים בכח, בעיקר במהלך הפרעות, היהודים חוו את הרצון הנוצרי להמרת דתם בחיי היומיום. האמנות הנוצרית מייצגת את המדיום הברור והבוטה ביותר שהיהודי נתקל בו, אך יחד עימו יש לקחת בחשבון אלמנטים נוספים, כגון: ספרות ותיאולוגיה נוצרית, כתבי יד מאויירים (שהיהודים יכלו לראות בבתי המלאכה או כפריט שנמסר להם למשכון), תהלוכות ברחבי העיר והצגות. אלו מתקיימים גם ללא נוכחות היהודים (למשל באנגליה, לאחר שהיהודים גורשו בשנת 1290 ,) אך הפנייה הנוצרית ליהודים לא היתה פאסיבית, כי אם דרשות הנזירים הבנדיקנטים נישאו גם בפני קהל יהודי בבתי הכנסת . יתרה מזאת, היהודים הוכרחו להשתתף בויכוחים פומביים, כך שלא היה מנוס מפולמוס עם הנצרות.

להמשך........... 

מודל "שעון החול" לבחינת השיח הסביבתי בתקשורת הישראלית: מקרה בוחן – זיהום נחל הקישון ופרשת השייטת

סיפור המעשה מתחיל בספטמבר 6000 כאשר עניתי למודעת "דרושים" באחד מעיתוני הערב. המודעה הייתה של ארגון הסביבה הבינלאומי "גרינפיס" )Greenpeace( אשר חיפש מנהל שיעמוד בראש מאבקיו הסביבתיים בישראל. עלי להתוודות כי אותה עת הייתה היכרותי עם העולם הסביבתי בישראל ובעולם מועטת ביותר, אך כילד אשר גדל "בהר הירוק כל עונות השנה" )בחיפה אשר על רכס הכרמל( החיבור לנושא היה מיידי. טרם המפגש עם אנשי הארגון למדתי על איכות הסביבה מספרים עדכניים ומאתרי אינטרנט שונים על מנת להשלים את המידע שחסר לי בנושא. כך ניגשתי לריאיון 1 העבודה הראשון עם ד"ר מריו דמאטיו, שהיה מנהל "גרינפיס ים תיכון" באותם הימים. ד"ר דמאטיו הגיע לריאיון במיוחד ממלטה ולאחר ימים מספר קיבלתי שיחת טלפון ובה הבשורה המיוחלת כי התקבלתי לתפקיד. ההתאהבות הייתה מיידית וכך גם אינטנסיביות העבודה. מהר מאוד העמקתי בחומר ולמדתי ככל שיכולתי במסגרת הזמן על הנושאים הסביבתיים המרכזיים שהעסיקו את הארגון בעולם בכלל ובישראל בפרט. נושאים אלו כללו בעיקר את כל הקשור לזיהום הים התיכון ברעלים ולזיהום נחלי החוף אשר מתנקזים בסופו של דבר אל הים. בשונה מקודמיי בתפקיד "רכז המאבקים של גרינפיס", שהגיעו כולם מעולם המדעים המדויקים, הרקע שממנו באתי היה רקע של עשייה פוליטית ותקשורתית. את צעדי הראשונים בעולם זה עשיתי בתנועת "שלום עכשיו", כרכז פעילות שטח, ובשנים שלאחר מכן שימשתי כיועץ פוליטי לפרופ' שלמה בן עמי בכנסת, בממשלה ובמשרד לביטחון פנים. לאור זאת, פעילותי בגרינפיס ובכל שאר המאבקים בהם הייתי ועודני פעיל, הייתה פעילות רב תחומית המשלבת בתוכה הבנה מדעית של הסוגיות הסביבתיות עצמן, אך לא פחות מכך הבנה של אופן ההתנהלות מול אמצעי התקשורת והכרת הנעשה במסדרונות הכנסת והממשלה. לעניות דעתי, היכולת להניע מהלך ציבורי כלשהו נובעת בעיקר מהיכולת להבין לעומקם את המנגנונים החברתיים-תפיסתיים העומדים מאחוריו ומאפשרים את קיומו. לפיכך החלטתי להקדיש עבודה זו לניסיון צנוע משלי ללמוד את אופן הבנייתו של השיח הציבורי בנושאי איכות הסביבה בישראל תוך התייחסות ספציפית לזיהום נחל הקישון, נושא שאותו אני מלווה מקרוב במהלך חמש השנים האחרונות.

להמשך..............

ייצוגן של השמנות והיפות – פורום באתר תפוז - עבודה סמינריונית 2014

בבעיית ההשמנה יש שייכות למין והשפעתם על הסטריאוטיפים התרבותיים, הכרוכים בשמנות, רבה יותר מכל על נשים. בזמן ההתבגרות המינית אחוז השומן בגוף גדל אצל נשים, לעומת זה של הגברים. להתפתחות שומן רובו באזור החזה, וחלקו ובמידה ולא יעלה יתר על המידה, באגן הירכיים ובישבן. אלו שנטיותיהן הביולוגיות שופרות בגורלן, יחלו להתעגל בכל חלקי גופן ויגלו במהרה כי בהזדמנויות העומדות ברשותן להתקבל בראיונות עבודה, או למוסדות אקדמיים, יעדיפו את הרזות על פניהן. שכן, נשים רזות וחטובות, תואמות את הצורה הגברית הבריאה, לכן הן יכולות להתמודד במצבי לחץ תחרותיים ובנוסף, למוסדות האקדמיים הן תמשוכנה סטודנטים המעוניינים בחברה מעין זו. גילוי זה הופך את השומן ללא ספק לבעיה פמיניסטית (גורדון, 1999).

הזוהר מוצג בחברה היום כמשהו שמסמל משמעת עצמית, ערכיות של שליטה, מושלמות ותחרותיות וכן, שיוך למעמד סוציו-אקונומי כלכלי גבוה הרזון הופך אטרקטיבי עד כדי שהוא גורם לחברה לסלוד משמנים. במחקרה, טענה לצר (2007) כי עיקר הלחץ החברתי המופעל על שמנים בחברה מופנה לנשים. הציפיות מהאישה, שבנוסף לתפקידיה הרבים, תהיה גם רזה ומטופחת, כמובן עם דגש על עניין הרזון- כסמל יופי.

בעבר, בחברות שבטיות וכפריות, משמנים נחשבו הוכחה לעושר חומרי. לאחר התפתחות בתיעוש, השובע הפך להיות נחלת הכלל וטעמם האסתטי של העשירים התחלף מהגזרה ה"דשנה", לגזרה דקיקה. שאיפה זו השתרשה בשכבות הסוציו-אקונומיות הכלכליות הגבוהות וחלחלה לכל הרמות בחברה המערבית. כיום בחברה זו מודגש הרזון כסמל ליופי. דמות האישה האידיאלית הופכת יותר ויותר רזה במרוצת השנים. נשים שגזרתן נחשבה לפני דור או שניים לסבירה לחלוטין, נחשבות כיום מלאות מדי ואפילו שמנות. נשים רבות המושפעות מאידיאל זה, אינן מרוצות מגופן ורואות באידיאל דגם לחיקוי, שהוא כמעט בלתי-אפשרי ואף מסוכן לבריאותן (וולף, 2004).

פורום 'שמנות ויפות' (באתר תפוז) עוסק בחיים במידות גדולות, באהבה ובקבלה עצמית בכל מידה ומשקל, ובמאבק באפליה האנטי-שמנית בחברה. הפורום אינו פורום דיאטות. הפורום הוקם כדי להביא לשינוי חברתי ואישי בנושאים הנוגעים לחיים במידות גדולות, וכדי לשנות את המשוואה החברתית לפיה "רזה=יפה, שמן=מכוער".
הפורום מיועד לנשים וגברים, שמנות ושמנים ולאוהביהן/ם, אך לא רק להם, כי אם גם לכל הרואים צורך בשינוי המצב של אידיאל יופי חברתי רזה ואחיד וביטול האפליה נגד אנשים שמנים בחברה הישראלית ובעולם כולו. כמו כן, הפורום במהותו עוסק בנושאי קבלה ואהבה עצמית לצד קבלה ואהבה חברתית של אנשים בכל המידות. (מתוך הפורום, אתר תפוז). 

בעבודה זו אדון בשאלת המחקר: האם השיח בפורום "שמנות ויפות" באתר תפוז, מאתגר או משמר את דימוי הגוף האידיאלי, כפי שהוא נתפס בחברה? על מנת לבחון שאלת זו תחילה אציג סקירה ספרותית על מגדר ופמיניזם, מעמדה של האישה הישראלית, כיצד באה הדרה ואפליה שאר תחומים בחיינו וגם כאשר מדובר באידיאל הגוף ומיתוס היופי. בהמשך אבחן את המרחב הווירטואלי כמרחב חברתי, על הקהילות הנוצרות במרחבים אלו וההקשר הפסיכולוגי של הגולשים ברשת.

עבודה זו הינה איכותנית, שתתבסס בחלקה השני של העבודה על פוסט אחד ומספר תגובות של גברים ונשים בפורום 'שמנות ויפות' באתר תפוז, לאחר מכן אקיים דיון ומסקנות בהתאם לממצאים השונים.

להמשך.............

נישואי קטינות: כיצד ראוי להתמודד עם תופעת נישואי הקטינות בארץ? עבודת סמינריון במסגרת הקליניקה לפמיניזם משפטי

תופעת נישואי הקטינות היא תופעה איתה בחרנו להתמודד בקליניקה "פמיניזם משפטי" בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. לאחר ההתמודדות בפועל עם הנושא דרך "פרויקט תמרה" עליו נרחיב בהמשך, אנו שבים לבחינה תיאורטית מעמיקה של הנושא על כל צדדיו.

בפרק הראשון נבחן מהן השפעותיה של תופעת נישואי הקטינות על אותן נערות הנישאות כקטינות, כיצד רבות מזכויותיה הבסיסיות של אותן נערות נפגעות ונוכיח כי תופעה זו מהווה סממן להפליית נשים, ואף משמשת ככלי למשטרן.

לאחר מכן, בפרק השני, נעמוד על המצב השורר בארץ בכל הנוגע לנישואי קטינות. נראה כי התופעה קיימת במספר קהילות ברחבי הארץ המאופיינות לרוב בתפישות עולם פטריארכליות מיושנות. כמו כן, נסקור את חוק "גיל הנישואין", החוק שקובע את גיל 17 כגיל הנישואין החוקי, ונבחן כיצד ביהמ"ש נוטה לפרשו והאם מערכת האכיפה מבצעת את עבודתה כנגד עברייני החוק.

בהמשך לסקירת המצב הקיים, בפרק השלישי נבדוק מהו המצב הקיים בעולם בכל הנוגע לנישואי קטינות ונראה את ההתייחסות שהתופעה מקבלת מהקהילה הבינלאומית וממספר מדינות נוספות. נגלה כי מדינתנו הדוגלת בכיבוד זכויות אדם, עדיין מדדה מאחורי ההתקדמות העולמית בכל הנוגע לגבי נישואי קטינות.

בפרק הרביעי, נבחן מהם הגורמים המכשירים את הקרקע לקיום תופעת נישואי הקטינות, חלקם גורמים הרלוונטיים למדינתנו וחלקם פחות. ע"י הבנת הגורמים, נוכל בהמשך העבודה להבין כיצד ניתן להתמודד עם התופעה ומהן הדרכים האפקטיביות לכך.

לאחר שנחשוף את המצב הקיים בארץ ובעולם ונבין את הסיבות לקיום התופעה וגם את השפעותיה על הנערות, נמשיך לשלב ההתמודדות עם התופעה. אך טרם נציג את דרכי ההתמודדויות הראויות, אנו מאמינים כי עלינו לבדוק באיזו זכות אנו, כמי שמחשיבים עצמם ליבראלים, מגנים תופעה השייכת לתרבויות אחרות והאם אנו יכולים אף לפעול כנגדה. סוגיה זו תיבחן בפרק החמישי, אשר ינסה להתמודד עם מצב של רב תרבותיות בחברה ליבראלית.

להמשך...........

דוקטורט: תודעה וציפיות חינוכיות של הורים בנושא: זהות יהודית חילונית 2008

השיח אודות אופייה של תודעת הזהות היהודית בקרב הציבור החילוני בישראל, הולך ומתרחב בעשור האחרון. שיח זה הוא מן הסוגיות המעסיקות תדיר את הקולקטיב היהודי לאורך ההיסטוריה היהודית. שגיא (2006) מציין לגבי העיסוק בסוגיה כי :"גם אם היא לא תמיד נוסחה בצורה תמאטית וגם אם לא תמיד נערך דיון שיטתי בנושא זה, ההיסטוריה התרבותית היהודית עמוסה בקביעות שבתשתיתן מצויים היגדים על אודות הזהות היהודית" (עמ' 208). ברם, אין תואם בין מרכזיות הנושא לבין בהירותו. וכך על אף נוכחותה המתמדת של סוגיית התודעה היהודית ותצורותיה, ועל אף השינויים המהותיים שעברה (דרור, 2003) השיח אודותיה בחברה הישראלית בת-ימנו הוא חלקי, עמום, לא מזוקק ולא מזוכך. בר ויער (2003) מצביעים על חסרונם של מחקרים הבוחנים את תודעת הזהות היהודית דווקא בקרב הורים חילונים, השולחים את ילדיהם למערכת החינוך הממלכתית-חילונית. מחקר זה ממוקד בהורים חילוניים בעיר תל-אביב. הוא מבקש להיענות לצורך חברתי וחינוכי, להגדרה עדכנית של הזהות היהודית- חילונית ושל הפרקטיקות הנגזרות מכך. הורים הם גורם משמעותי בעיצוב זהות ילדיהם ובהשפעה על פרקטיקות אישיות ובינאישיות הנגזרות מכך.

להמשך............

גוף, פעולה ומחאה: מחלוקות בקרב פמיניזם "מערבי" ו"מזרחי": מגדר בחברות מזרח תיכוניות 2013

במסגרת לימודי בסמינר מ.א. "מגדר בחברות מזרח תיכוניות", התוודעתי למגוון שיחים, תפיסות ופרקטיקות חברתיות העומדים בלב המחקר התיאורטי של דיסציפלינת חקר המגדר בחברות מזרח תיכוניות. דרך ההיכרות עם המסגרות המתודולוגיות של אוריינטליזם, פמיניזם ופוסטקולוניאליזם בחנו מושגים הקשורים לפטריארכיה, מודרניות, לאומיות וזהות אישית וקולקטיבית. לשיטתי, בחינת המתח המתקיים בין הזירה הפמיניסטיתהאקטיביסטית של "המערב" ו"המזרח" משקפת את עיקרי השיחים אשר נבחנו. לאחרונה, התקיים עימות תקשורתי בין חברות קבוצת המחאה הרדיקלית "פמן" (Femen) לבין קבוצת סולידריות ווירטואלית בשם "נשים מוסלמיות נגד פמן" (Muslim Women Against Femen- MWAF). שיח הוויכוח בין הקבוצות המצוינות שטח בפניי את אקטואליות הנושאים הנידונות בקורס, ולכן נושא זה ראוי בעיני למחקר ולכתיבה אודותיו. אל המתח הפעיל בין שתי הקבוצותהתוודעתי באמצעות דף הפייסבוק של תנועת "פמן".האירוע אשר הצית את מהומת הפולמוס התקשורתי כמתואר כדלקמן: פעילה תוניסאית פמיניסטית בשם אמינה סבואי (Amina Sboui), המתכנה גם בשם אמינה טיילר (Amina Tyler) (להלן: "אמינה סבואי טיילר"), העלתה מספר תמונות של עצמה חשופת חזה ועל גופה מנוסחות סיסמאות אנטי פטריארכלית בערבית. הכתובות קראו: "גופי הוא שליואינו מקור לכבוד של אף אחד" "לעזאזל עם הערכים שלכם" (תרגום חופשי).לאחר העלאת התמונות לאתר הפייסבוק של התנועה, נשמעו איומים על חייה מצדו של ראש הועדה לקידום סגולה ומניעת פשע בתוניסיה, המטיף עלמי אדל (Almi Adel), אשר בפועל אוכפת את חוקי השריעה. האיום על חייה הביא למהלך מחאתי אקטיביסטיתקשורתי נרחב מצידה של התנועה "פמן", במהלכו נקראו נשים מרחבי העולם לציין יום מאבק נגד איסלאמיזם המכונה Topless jihad day, כאשר שיטת הפעולה מתכתבת עם הסמל של התנועה- פעולות רחוב הפגנתיות בהן פעילות חשופות חזה יוצרות פרובוקציה באתרי ציבור ודת. כמו כן, נשים נקראו להעלות תמונות של עצמן חשופות חזה עם הכיתוב "שחררו את אמינה" (בתרגום חופשי). ציון יום מאבק זה, בתאריך 4.4.2013, הביא לתגובת נגד מנשים, ביניהן פמיניסטיות, מוסלמיות. אלו הביעו את התנגדותן לתנועה "פמן" ולטקטיקת הפעולה שלהן, והביעו את זעמן על כך שהפעילות הפמיניסטיות המערביות משתיקות את קולן, ובזאת מכנות אותן "פמיניסטיותקולוניאליסטיות". ההתנגדות ל"פמן" התממשה בדמותה של תנועת "נשים מוסלמיות נגד פמן" וציון יום גאווה לאישה המוסלמית Muslimah Pride. כתגובה לקריאתן של "פמן" לנשים להתפשט, קבוצה זו בחרה לשווק את קמפיין ההתנגדות ל"פמן" בייצוגים של נשים מוסלמיות, רעולות ולא רעולות, הנושאות כרזות וכתובות עם דברי תוכחה כלפי "פמן". עיון בחוות דעת, תגובות ומאמרים של פמיניסטיות מרחבי תבל לגבי טיב פעולת מחאת העירום ולגבי כינון יום המאבק של פמן נגד איסלאמיזם, מהווים את ההשראה לדיון המרכזי בבסיס העבודה. את דיון המורכב בסוגיה ניתבתי אל צורת השאלה הבאה: מהם המתחים העיקריים בין תנועות פמיניסטיות "מערביות" לבין תנועות פמיניסטיות "מוסלמיות"?שאלה זו תיחקר דרך מתודולוגיית ניתוח שיח, אשר יושמה על גבי ארבע טקסטים מרכזיים בשיח הפעיל בין שתי הקבוצות. ארבע תמות מרכזיות עלו במשך ניתוחי: אוריינטליזם ופוסט קולוניאליזם; שיח הרעלה; קול ופמניזמים ומחאת גוף. דרך דיון מעמיק בתמות המוצעות, העבודה מבקשת לעטר בסימני שאלה מוסכמות ותפיסות מערביות ופמיניסטיות דרך מסגרת פוסט קולוניאלית, על ידי הנוכחת קולות מתנגדים לנרטיב האוריינטליסטי.

להמשך..............

לוסי איריגריי והתנגדות המילה החרוטה: תיאוריות מתקדמות ברוח ואמנות 2013

בעת קריאה מקיפה בספרות פמיניסטית "קנונית", הקורא (או ליתר דיוק הקוראת) עלול למצוא את עצמו בלב דיון אשר נדמה שמגבלותיו שורטטו מראש. כאשר נעשה ניסיון כנה עבור יצירת מבנים חדשים של ידע, ולא רק להידרש אל מתודת הביקורת אשר אפיינה את השיח והכתיבה הפמיניסטית למן שנות השבעים, החוקרת הפמיניסטית מצויה בשאלה מתמדת בנוגע לסובייקטיביות והקול הנשי. מעבר לביקורת בדבר יצירת קול נשי אחיד ומהותני ושל מי הוא "הקול הפמיניסטי" עומדת שאלה נוקבת: האם בכלל ניתן לייצר ולנסח סובייקטיביות נשית? המגדר "הנשי" והזהות "הנשית" סומנה כהבניה חברתית אשר נוצרה במערכת יחסים של דיכוי. כשכזו ועל פי כלל "ההיגיון" השאיפה תהיה להינקות מן ההבניה. הצרה היא, שתחושה זו יכולה להוביל לניכור עצמי וזרות, אשר מייצגים לשיטתי את התממשות השלמה עבור חוסר סובייקטיביות ואי יכולת ליצירת התנגדות. פער הסברי נוצר בעת זיהוי מבני הכוח על גווניו המרובים לבין ההכרה הפמיניסטית הראשית לכינון סובייקטיביות אישית. אם התפקידים, המבט, הגוף, השפה והרגשות כולם עוצבו על ידי מבני הכוח, האינדיבידואל וכוחו רוקן מתוכן. במשך הסמסטר, נדרשנו אל טקסטים אשר יצרו אפירמציה של ידע; הקריאה בטקסטים הדגישה את הצורך הנוקב ביצירה של שפה חדשה, המשגה חדשה, הבנייה חדשה. משום מוחלטות הצורך, בחרתי להידרש אל כתביה של לוסי איריגריי ( Luce Irigaray) וזאת משום שבכתיבתה היא חותרת לא רק אל מתחת לקיים כפי שמובע בביקורותיה אודות הפסיכואנליטיקה של ז'אק לקאן (Jacques Lacan), אלא מקיימת וקוראת לקיום של המשגה חדשה. בלשונה ובמבנה התחבירי שאיריגריי בוחרת לכתוב, התנגדותה מודגשת. כמי שמייצגת את הניסיון הבולט עבור יצירת מבני המשגה חדשים, החלטתי להפעיל קטעים מטקסטים נבחרים של איריגריי על מה שאני מזהה ומכנה כזירות תרבותיות של התנגדות. על רקע זה, עבודה זו תחקור את זירות ההתנגדות של נשים אל מקומם בחברה באמצעות פעולות של שינוי גוף (Body Modification). עבודה זו תמחיש כיצד קריאותיה של איריגריי עבור יצירת שפה ואופק חדשים מקבלים פנים בשיטות של שינוי הגוף. לאור הספרות שקראתי בנושא, ולאור חווית הקיום שלי בתור אישה פעילה בעולם של אומנות ושינוי הגוף, לא יכולתי שלנתק את מושג ההתנגדות של נשים המבצעות פעולות של שינוי גוף מקריאתה של איריגריי עבור יצירה של שפה חדשה אשר משתמש בחיוניות הגוף.  הטקסט המרכזי אשר ייבחן בעבודה זו הוא ספרה של איריגריי "אתיקה של הבדל הבין- מיני" (An Ethics of Sexual Difference), והוא מהווה את ליבו של הפרק הראשון. למען השלכת הטקסט על הזירה התרבותית הנדרשת, בפרק השני אני מתבססת על קריאה פרשנית של הטקסטים אשר ממקמים את השיח בגבולות הגוף והאפשרויות הנובעות מכך. הפרק השלישי מטרתו פירוש פעולות של שינוי הגוף כזירת התנגדות המתכתבת עם חיוניות הגוף. ההתנגדות המגדרית אשר פוליטיקת שינוי הגוף מציעה חופפת במידה רבה להתנגדות קולוניאליסטית ומערבית.  על אף הקשר ההדוק בין הדברים, עיסוק בנושאים אלו הינם בגדר חריגה ממטרותיה של עבודה זו. הערה מתודולוגית נוספת היא שבעת ציון המושג "שינוי הגוף", אני מכלילה תחת מטרייה זו ניקוב (piercing), קעקוע (tattoo), צריבה branding)) וצלוק (scaring). הבדלים ניכרים קיימים בין הפעולות, אלו לעיתים יצוינו, אך למטרות עבודה זו אני מזהה אותם תחת זירה אחת של התנגדות.

להמשך............

אחווה בין נשים? דיון במוטיבים בסרט (1996)Foxfire, חיות בסרט: האישה החדשה בקולנוע הפופולארי העכשווי 2013

סרטה של אנט הייווד- קרטר (Annette Haywood- carter),  Foxfire(1996),  מבוסס על רומנה של ג'ויס קרול אוטס (Joyce Carol Oates)  Foxfire: Confessions of a Girl Gang, המגולל את מעלליהן של כנופיית נערות מרדניות בשנות ה- 50 אשר חיות בעיירה דמיונית במדינת ניו יורק (1993(. הנרטיב בסרט[1]  מגולל את סיפורה האישי של מדי (Maddie),[2] תיכוניסטית בשנתה האחרונה ללימודים. מדי היא נערה נורמטיבית, תלמידה טובה אשר נמצאת בזוגיות מאושרת עם בן כיתתה. עתידה צופן לה הצלחה והגשמה ופניה מועדות אל לימודי האמנות הנחשקים בקולג'''. יציבות חייה של מדי מתערערים עם הופעתה של  לגס (Legs),[3] נערה סוררת, אשר להבדיל ממדי, לחייה אין ממד יחיד של יציבות או כיוון ואף לא מקום מגורים. לגס, היא דמות כריזמטית, רוויית אידיאולוגיה פמיניסטית (גם אם הדבר לא נאמר מפורשות בסרט). נוכחותה ורוח המנהיגות והמרדנות שבה יוצרים את החבורה הנשית של FOXFIRE, אשר מתאחדת לראשונה תחת יוזמת פעולת התנגדות למורה לביולוגיה אשר נהג כדרך קבע להטריד מינית את תלמידותיו ריטה וויולט.[4] בעת העימות עם המורה, מצטרפת החוליה האחרונה לכנופיה הנשית, גולדי.[5] העימות האלים עם המורה הוא המעשה המכונן את האחווה הנשית, והנו המעשה הראשון מבין שרשרת פעולות שבהם הנשים קוראות תיגר על השיטה ומחזקות את קשריהן הנשיים. הקריאה לעיל ממחישה את שתי התמות המרכזיות העומדות בלב סרט זה. הראשונה היא סוגיית האחווה בין נשים והשנייה היא סיפור ההתנגדות של נערות למשבצת המגדרית והחברתית שבה החברה משימה אותן. הסרט הופק והופץ על ידי בית הפקות עצמאי, The Samuel Goldwyn Company, וניתן להבחין שתכניו אינם מיועדים עבור הזרם המרכזי בקולנוע (הוליווד וצופיו). בצורה זו, הסרט תופס שבמודע עמדה מתנגדת וחתרנית לתרבות והחברה הפטריארכלית אשר מדכאת נשים. עמדותיה הפמיניסטיות של לגס משקפות את עמדת הסרט אשר מעורר שיח פעיל בסוגיות פמיניסטיות של הטרדה מינית, אחווה בין נשים וערעור על תפקידים מגדריים. על אף הניסיון הברור להיות סרט פמיניסטי (כפי שיודגם בהמשך העבודה),לטענתי הוא אינו ממצה יכולת זו עד תום. הדיון שלהלן יציע את ניתוחי לסרט דרך השאלה האם הסרט מאפשר או מסכל את האפשרויות הפמיניסטיות עבור נערות לאור רוח התקופה. התשובה היא אינה חד משמעית ואמביוולנטיות זו תעמוד בגוף העבודה. על מנת להראות כיצד הסרט אכן מייצג ובכך מאפשר שיח פמיניסטי ביקורתי נאמן לתקופה, אציג ואנתח את המוטיבים, סוגיות ותפיסות פמיניסטיות שהוא במודע מעורר- בחינת המסגרת התרבותית היסטורית של הסרט (פרק 1), היפוכי תפקידים מגדריים (פרק 2), יצירה של מרחב נשי (פרק 3), דיון באומנות הגוף של קעקועים (פרק 4) ויצירת אחווה נשית (פרק 5). כמו כן, לאורך פרקים אלו יודגשו ממדי ההתנגדות ופעלתנות של הנערות. לאחר הדיון באלו,  הייתי רוצה להציע שעל אף הפריזמה הפמיניסטית והאלטרנטיבית המוצגת במהלך הסרט, סופו נכנע לתכתיבים של ההגמוניה הפטריארכלית, כאשר הוא נמנע מהצגה מכוונת של יחסים לסביים וכינון אופק נשי נפרד (פרק אחרון). הסרט שלפנינו הוא סרט אשר מנהל משא ומתן על מקומו של הפמיניזם והצלחתו אל מול מערכת גברית נרחבת.

להמשך..............

היבטים ממוגדרים אודות מיצג הנשיות המקועקעת: הפוליטיקה של המבט 2014

על שער מגזין -ה New Yorker לתאריך ה - 44.9.4102 מוצג איור של אישה, שיערה אסוף אך מגולח בחלקו, אוזניה מקושטות בזוג עגילי הרחבה ושמלתה חושפת את גבה המאורך )פריט (0 . על גבה, זרועותיה וצווארה של האישה קעקוע אינסופי. הכותרת המלווה את האיור הוא Back Story. האישה המוצגת היא נאה על פי קנה מידה עכשווי, גופה מאויר בעדינות ובאריכות, מבטה משדר מסתורין וריחוק, שפת גופה מאופק ו היא אוחזת כוס שמפנייה. מופע האלגנטיות של האישה נסדק על ידי נוכחותו הבלתי ניתן להתעלמות של עורה הצבעוני והמקועקע. ההצבה של שפת גוף מאופק ונשי לצד עור בלתי רגיל, הופכים את הטקסט החזותי לחריגות ממופעה הצפוי של אישה על גבי שער עיתון פופולרי . העובדה שמגזין מכובד וידוע כמו זה מציג על שערו אישה מקועקעת ובעלת איכויות אסתטיות היא ברת ציון, שכן היא מסמלת את כניסת הגוף הנשי המקועקע למכביר אל תוך המיינסטרים התרבותי והחזותי של חברות מערביות. איור זה אינו מתפקד כהצצה לנשיות "פריקית"/ "ביזארית" כמו זו של נשות הקרקס ואינ ו מבע להתנהלות פוליטית חתרנית אנטי - ממוגדרת כמו זו של פאנקיסטית ניהיליסטית, אלא, מציע מודל נשי העומד בקנה אחד עם תפיסות הגמוניות של נשיות ובמקביל מציג עור שהנו, על פי תפיסות מסורתיות, סטייתי.

להמשך............. 

סמינר מחקר: דוגמניות מקועקעות: מופע הגוף המתויג בייצוגים חזותיים של תת-תרבות 2014

מטרת העבודה שמלפנינו לבחון את מיצג הנשיות המקועקעת , דימוי ש צובר פופולריות בשנים האחרונות בקרב נשים משום כניסת הפרקטיקה של קעקוע למיינסטרים התרבותי. את מיצג 1 ניתן לראות כיום על מגוון של האישה המקועקעת, כפי שבחרתי לכנות למטרות עבודה זו, פלטפורמות תקשורתיות: מהזירה הטבעית לה בקרב מגזינים של קהילת הקעקועים וחברי תת - התרבות העולמית , ברחבי הרשת האינטרנטית ובייחוד בקרב הרשתות החברתיות ) ,facebook tumblr, Instagram(, בקרב מודעות ותצוגות אופנה , בקליפים של תעשיית המוזיקה, בפריים - טיים הטלוויזיוני האמריקאי בסדרות ריאליטי )לדוגמא LA ink ודומיו( ואף בקרב מגזינים של תקשורת הזרם המרכזי )לראייה איור של אישה מקועקעת התפרסם על שער מגזין The New Yorker לתאריך ה - 11.1.1103. השאלה שמובילה עבודה זו היא כיצד מיצגי הנשיות המקועקעת בקרב מגזינים של קעקועים מעצבים תפיסות של זהות, נשיות ויופי? מתן מענה לשאלה זו תסלול את הדרך להבנת רצונן של נשים למקם את עצמן תחת עדשת המצלמה כייצוג פרדוקסלי של גוף חתרני/גרוטסקי ואובייקט להערצה/ תשוקה במקביל . בחינה של המצולמות והשימוש שלהן בגופן ומיניותן תנסה להסביר כיצד הנשים הפועלות מכוננות תפיסות של זהות עצמית ונשיות באמצעות גופן המקועקע ובאמצעות הצגתו לראווה.

להמשך............... 

שימוש בסמים הזיוניים בקרב תרמילאים וכניסה למצבים פסיכוטיים בעקבות זאת

בשני( האחרונות יוצאי( הרבה צעירי( ישראלי( לטיול תרמילאי( לאחר השרות הצבאי. השימוש בסמי( בכלל ובסמי( הזיוניי( בפרט במהל# הטיול נתפס בעיני רבי( מה( כחלק בלתי נפרד מחוויות הטיול. כתוצאה משימוש בסמי( הזיוניי( נית לראות צעירי( רבי( החוזרי( לאר& במצבי( פסיכוטיי( קשי(. תופעה זו זכתה לחשיפה תקשורתית רחבה, א# מספר המחקרי( שעסקו בה היה מזערי . מטרת מחקר זה היא לתאר את החוויה הסובייקטיבית של תרמילאי( ביחס( לשימוש בסמי( הזיוניי( במהל# הטיול שלה(, חוויית המשבר הפסיכוטי שחוו בעקבות השימוש ותהלי# ההחלמה והטיפול אותו עברו. המחקר מתמקד בסיפוריה( האישיי( של עשרה תרמילאי( שעברו התק+ פסיכוטי לאחר שהשתמשו בסמי( הזיוניי( וטופלו ב"כפר איזו ". ייחודיות המחקר היא בעצ( הצגת תופעה שמתרחבת בשני( האחרונות, א# הידע המחקרי אודותיה עדיי מצומצ(. זהו ניסיו להאיר תחו( זה מזווית ראיית( של התרמילאי( שחוו משבר, במטרה להבי יותר את התופעה ולעזור באפשרויות הטיפול המוצעות לאוכלוסייה זו . בחלקו הראשו של המחקר, בסקירת הספרות, מוצגות התיאוריות הבאות א: . התיאוריה האקסיסטנציאליסטית, המסבירה את התהוותו של האד( ואת בחירותיו בחיי( ומנסה לתאר את המציאות כפי שהאד( חווה אותה ב. . תיאורית הלוגותרפיה של ויקטור פראנקל, המסבירה את שאיפתו של האד( בחיפוש משמעות ופשר לחיים.

להמשך.............. 

סמינריון: הטרדה מינית בעבודה

הטרדה מינית הייתה קיימת מקדמת דנא ואוזכרה עוד בספרות העתיקה ובמאמרי מלומדים, ואולם רק בעשורים האחרונים של המאה העשרים קובצו התרחשויות מיניות לא רצויות אלה תחת הכותרת "הטרדה 2 מינית" ) sexual harassment 3) , והיו לביטויו של דפוס התנהגות חברתי, מוכר, מוגדר ומתויג כשלילי . קשר השתיקה שאפיין פגיעות והטרדות מיניות במשך מאות בשנים, החל להיסדק בעקבות הגל הפמיניסטי הראשון, שהביא לכך שלא מדובר בעניין "פרטי" או "אישי", אלא בתופעה חברתית ציבורית ורחבה שיש למגרה. כניסתן של נשים למעגל העבודה הדגישה את היקף התופעה של ההטרדה המינית בעבודה, ואת מחויבותה של החברה, מערכת המשפט ורשויות האכיפה להתגבר על אי הנעימות, הבושה ושלל הדעות הקדומות במטרה לפרוץ את קשר השתיקה, על מנת שהחשיפה תשרת את הקורבנות ואת כלל ערכיה של החברה הנאורה, 4 שבמרכזם צדק ושוויון אזרחי . הטיפול בתופעות של הטרדה מינית בעבודה בישראל, הוסדר בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, ובחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998. חוקים אלו מייצגים גישה חברתית ומשפטית רחבה למניעת 5 הטרדה מינית בעבודה ומחוצה לה.

להמשך..............

סמינריון: חינוך לסובלנות מינית בקרב מתבגרים במסגרת הבית-ספרית

מבוא גיל ההתבגרות מתאפיין בשינויים משמעותיים בהתפתחות הפיזיולוגית, הקוגניטיבית והרגשית של בני- הנוער. במקביל ומתוך שינויים אלו, נדרשים בני-הנוער להתמודד עם הצורך בהגדרתה של זהות עצמית אחידה וקוהרנטית אשר תואמת את תפיסתם את עצמם ואת האופן שבו הם נתפסים על ידי הסביבה שלהם )סולברג, 224-261 ,0994; סרוף, קופר ודהארט, 616-602 ,0998(. ההתפתחות הפיזיולוגית והקוגניטיבית מעוררת אצל הפרט מודעות לרכיבים בזהותו הנוגעים לנטייתו המינית, שהינה בעלת חשיבות מרכזית בשלב זה בחייו. מתוך כך, לרוב תתעורר בגילאים אלו מודעות של פרטים למרכיבי זהותם המינית- בין אם היא הטרוסקסואלית, ובין אם היא לסבית, הומוסקסואלית, ביסקסואלית או טרנסג'נדרית )להלן: "להט"בית"; סולברג, 0994, 276-279(. זהות זו מתעוררת על רקע תפיסה חברתית הטרוסקסואלית חזקה, המציגה את צורת החיים ההטרוסקסואלית כאורח החיים הנכון, הבריא והטבעי היחידי )מתוך הראיון עם אפרת רותם; ענתבי, 2100, .)028-041 בני-נוער אשר מתמודדים עם הכרה בזהותם הלהט"בית על רקע תפיסות חברתיות אלו, נתקלים בקשיים רבים בגיבוש זהות זו והשלמה עימה. הקשיים נובעים מהפנמה של מסרים הטרוסקסואלים הפוסלים את הלגיטימיות של אורח חיים להט"בי. מתבגרים אלו צפויים להחשף לחוסר קבלה וניכור מצד משפחתם וקבוצת השווים שלהם, המתבטאת לעתים קרובות גם באלימות פיזית ומילולית. קשיים אלו בקבלה של הפרט את עצמו וביחס הסביבה כלפיו הופכים מתבגרים להט"בים לבעלי סיכון גבוה להרס עצמי, קורבנות לתקיפה מינית ואלימות, נשירה ממסגרות חינוכיות ואף אובדנות )שביידל, 029 ,026-027 ,2100; רובינשטיין,

להמשך...............

הקשר בין תפיסת ערך כוללת גבוהה (Best Value for Money) לכוונות רכישה של צרכנים בחנויות קמעונאיות בישראל

מה צרכנים ישראלים רוצים באמת מחנויות קמעונאיות? מה באמת משפיע על החלטות הקניה שלהם – איפה יקנו, באיזו רשת? מה באמת משפיע על ההחלטה היכן לקנות ועל כוונות הרכישה העתידיות שלהם? מה מרכיב את אותו סל תועלות שנקרא Best Value For Money (תפיסת ערך כוללת גבוהה)? האם המשתנים שמרכיבים אותו משפיעים עליו בצורה שווה? השאלות הנ"ל הינן שאלות בהן מתחבטים יום וליל מנהלי שיווק, ביודעם שתשובה אמיתית ונכונה לשאלות הנ"ל, תיתן להם את המפתח להצלחה שיווקית, הכברת מכירות ורווחים. עבודה זו סוקרת את המשתנים השונים המרכיבים את תפיסת הערך הכוללת ללקוח והמשפיעים על קבלת החלטות רכישה של צרכנים בחנויות קמעונאיות בישראל. השערות המחקר המוצגות בעבודה גורסות כי החלטות הרכישה של הלקוח הישראלי נובעות מתפיסת ערך כוללת גבוהה המתקבלת בביצוע פעולת הרכישה, ומניחות כי לתפיסת ערך זו מספר רב של מימדים משפיעים. עם זאת בעבודה זו נבחנו מספר מימדים נבחרים בלבד. מטרת המחקר לבחון האם קיים קשר בין תפיסת ערך כוללת גבוהה (Best Value for Money) לכוונות רכישה של צרכנים בחנויות קמעונאיות בישראל, תחת מס' הנחות והשערות מחקר המניחות שישנו קשר בין מס' משתנים המרכיבים את תפיסת הערך הכוללת, ומשפיעים עליו, ובאמצעותם ובאמצעות תפיסת הערך הכוללת, ניתן לנבא כוונות רכישה עתידיות. אוכלוסיית המחקר כללה 100 צרכנים עם סיום קניותיהם, ב-5 רשתות שיווק שונות, ב-3 קניונים במרכז הארץ. הרשתות בהם נדגמו הצרכנים – שופרסל, א.ל.מ, גולף, סופר-פארם ואייס. תוצאות המחקר: ממחקר זה ניתן להסיק כי קיים קשר חיובי ומובהק בין תפיסת הערך הכוללת ללקוח (BVM) ובין כוונות הרכישה העתידיות שלו, כך שככל שתפיסת הערך לצרכן גבוהה יותר, כך גדלות בהתאמה כוונות הרכישה שלו באותה חנות/רשת קמעונאית.

להמשך..............

סמינריון: אפיון גורמים בגלוטן חיטה המאפשרים תזונת חולי צליאק בחיטה

להמשך...............

תפישת האזרחות במדיניות מטלת הביצוע באזרחות

בשנת הלימודים תשס"ט החל יישומה המלא של מדיניות מטלת הביצוע באזרחות, כחלק מתכנית הלימודים החדשה באזרחות. מטלת הביצוע נחשבת ככלי הערכה פתוח בו הדגשים הם על חקר נושא שאינו נלמד עד כה ועל למידה פעילה, במטרה לפתח מיומנויות למידה גבוהות בקרב התלמידים. מטלת הביצוע באזרחות מחייבת את התלמידים לעבוד בעבודת צוות ולחקור סוגיה אזרחית אותנטית, במטרה לפתח את הביקורתיות כלפי תוצאותיה של מדיניות ציבורית ואת היכולת להציע פתרונות. אנשי הפיקוח על לימודי האזרחות במשרד החינוך טוענים שמדיניות זו מעודדת מעורבות אזרחית מסוג אחר, ונשאלת השאלה מה בדיוק אחר במעורבות זו? הספרות התיאורטית והספרות המחקרית מציגות שתי תפישות אזרחות מרכזיות במדינות דמוקרטיות מערביות, ליברלית ורפובליקנית, הנבדלות ביניהן באופן בו הן תופסות את מהות החברה, הפרט ותפקידיו. כאשר מחנכים לאזרחות, כפי שטוענים חוקרים, ראוי לדבוק בחינוך לעקרונותיה של תפישה אחת בצורה ברורה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שערבוב מרכיבים של שתי התפישות בלימודי האזרחות, עלול להוביל למצב בו פעולות אינן מגובות בבסיס ערכי התואם את ערכי החברה. מצב זה נתפש כבלתי רצוי ואף מסוכן מאחר והוא פוגע ביכולת לייצר דמות אידיאלית של האזרח הרצוי, ועל אחת כמה וכמה לעודד דמות ריאלית של האזרח המצוי.

להמשך............