שיפור והגברת הבקרה בתהליכים: עזיבת עובד, שינוי שיוך ארגוני וחופשות ארוכות באמצעות מחשוב "טופס טיולים" ממוחשב והידוק הממשקים בין משאבי אנוש לאגפים 2013

נושא העבודה: שיפור והגברת הבקרה בתהליכים: עזיבת עובד, שינוי שיוך ארגוני
וחופשות ארוכות באמצעות מחשוב "טופס טיולים" ממוחשב והידוק הממשקים
בין משאבי אנוש לאגפים.
טיעונים מרכזיים: הרעיון לביצוע הפרויקט נולד לאור מקרים רבים בהם עובדים
אשר סיימו את עבודתם בעירייה או עברו מאגף לאגף, ולהם נשק עירוני
שהאחריות אגף חרום וביטחון, המשיכו ללא ידיעת האגף להחזיק בנשק
ובהרשאות כניסה לבנייני העירייה שלא בהתאם לתפקידם החדש – כלומר אגף
הביטחון אינו חלק מתהליך החתימות – טופס טיולים.
למצב זה השלכות כגון: חוסר שליטה על מערכות בקרת הכניסה )כרטיסים
מגנטיים ומפתחות למבנים ולמחלקות השונות( וחוסר תאום למערכת הנשק
ולציוד המיגון, כלומר אפשרות ליצירת בעיה ביטחונית / בטיחותית בכל פעם
שעובד עוזר, עובר תפקיד או יוצא לחופשה ארוכה.
אנו באגף חרום ובטחון נתקלים במקרים רבים של עובדים שסיימו את שירותם
בעירייה מסיבות פרישה ומסיבות אחרות אשר מגיעים לבניני העירייה ונכנסים
ללא כל מפריע דרך מערכות בקרת הכניסה השונות לבניינים ולמחלקות השונות.
בנוסף ישנם מקרים בהם עובדים החתומים על נשק עירוני ימשיכו לשאת אותו
לאחר סיום שירותם / בעת מעבר לתפקיד אחר אשר אינו מצריך נשק עירוני מבלי
שאגף חרום וביטחון יידע על כך.
לאחר שחקרנו את הנושא ונכנסנו לעובי הקורה גילנו שהנושא אותו אנו רוצים
לשפר חוצה אגפים נוספים אשר לדעתנו אמורים להיות בעלי עניין בתהליך ואינם
מופעים בו, במקרים אלו ההשפעות המידיות לארגון הוא אובדן ציוד יקר, ומנהל
לא תקין.

להמשך........

דוקטורט בפילוסופיה: פיתוח תפיסה אקולוגית להנחיית תהליכי שינוי בית ספריים - שני חקרי מקרה 2006

המחקר עוסק בהבניית תפיסה חלופית לתפישה המסורתית של יעוץ ארגוני - הבניית תפיסה אקולוגית. על פי תפיסה זו לא ניתן להסתפק בתפיסות יעוציות שביסודן הפרדיגמה הפוזיטיביסטית: תפיסות הרואות ארגונים, בכלל זה בתי ספר, כמערכות סגורות. תפיסות המכתיבות שימוש במודלים יעוציים אוניברסליים ודטרמיניסטיים, המניחים תלות בין תשומות יעוציות לתפוקות ארגוניות ותהליכיות.

התפיסה היעוצית אקולוגית, תוצר מחקר זה, מתבססת על תפיסת ארגונים כמערכות פתוחות, בהן המציאות הארגונית הינה דינמית ודיפרנציאלית. על פי תפיסה זו היועצ/ת הינו חלק מתוך המציאות הארגונית, כשמציאות זו נבנית ומשתקפת באינטראקציות השונות בין השותפים השונים לעשייה, בזמן נתון. מכאן, כל עוד קיימת שונות בין מנהיגים/ות, שותפים/ות לעשייה ובין יועצים/ות, תתעצב בכל ארגון מציאות ייחודית. המציאות תתעצב מתוך אותן אינטראקציות פרטיקולריות שאינן ניתנות לניבוי ו/או העתקה. משמע, לא קיימת גישה אחת שיש בה בכדי להציע אמת אולטימטיבית עבור יועצים/ות ארגוניים/יות בכלל. על כל יועצ/ת לחקור את פעולתו, להמשיגה ולהבנות ממנה את גישתו הייחודית האפשרית והרצויה עבורו כסובייקט, המקיים יחסי גומלין עם שותפים/ות בקונטקסט בעל איפיונים יחודיים. על פי תפישה זו יבנה היועצ/ת את תפיסתו הייחודית ואת הפרקטיקה הנלווית לה על בסיס התבוננות, רפלקסיה והמשגה של פעילותו, כשהוא פועל ובעת ובעונה אחת גם מתבונן על פעולותיו.

לשם כך, נדרשים יועצים/ות לחשיבה חדשה - חשיבה אקולוגית, הגורסת כי המציאות אינה ייצוג של העולם, אלא פרי תפיסתו של האדם. הידע אינו ישות חיצונית אוביקטיבית אלא סוביקטיבית הניבנית על ידי כל פרט, ו/או באינטראקציה קבוצתית (Keiny, 1995, 2001 ; Schon, 1983).

להמשך.......