תיזה בתקשורת: הקשר בין השימוש באינטרנט לבין עוצמת תסמיני החרדה והתסמונת הבתר-חבלתית (PTSD)

הפרעת הדחק הבתר חבלתית, מוגדרת ב- (American Psychiatric Association, (DSM-IV-TR
(2000) כתגובה ממושכת לטראומה חד פעמית או לחילופין לטראומה מצטברת. ביטויה כוללים,
בין היתר, שחזור והחייאה מחדש של הזיכרון הטראומטי שוב ושוב בחלומות, בהקיץ ובמציאות
היומיומית. הימנעות מגירויים או מאזכורים שיש בהם בכדי להזכיר את הטראומה ומכלול
סימפטומים של חרדה ועוררות רגשית שהופיעו מאז הטראומה ולא היו קודם לכן. התסמינים
נוכחים בקרב אלו שחוו את האירוע הטראומטי, התסמינים נמשכים יותר מחודש ימים מהחשיפה
לטראומה. אם כך, שלוש קבוצות עיקריות של תסמינים מאפיינות את הסובלים מהפרעת הדחק
הבתר חבלתית: חוויה מחודשת של הטראומה, המכונה חודרנות (re-experiencing , ) תגובת
הימנעות (avoidance , ) ועוררות יתר (Dunitz ,2000) (hyperarousal). בבסיסה של הפרעת הדחק
הבתר חבלתית עומדת תחושת החרדה.
 ביטויי החרדה מתחלקים לביטויים סומטיים (גופניים) וביטויים פסיכיים (נפשיים ).

להמשך..........

תיזה: "היוגה של האמהות" - תרגול היוגה כאמצעי לשיפור איכות החיים של נשים בהריון 2008

תרגול היוגה להריון הפך לפופולרי ביותר בשנים האחרונות, בייחוד בקרב נשים בהריון. תזה זו עוסקת בבדיקת ההשפעה של תרגול היוגה על נשים בהריון. העבודה סוקרת ספרות מקצועית העוסקת במאפיינים הרגשיים והגופניים של תקופת ההריון ,בהשפעת מתח וחרדה על נשים הרות ובתחושת חוסר השליטה שנשים רבות חוות בעקבות השינויים בגופן וחוסר הוודאות לגבי מהלך הלידה. מחקרים שונים שנעשו מוכיחים שלמתח וחרדה בזמן ההריון יש השפעה שלילית על בריאות האישה, על בריאות העובר והתפתחותו ועל תוצאות הלידה. מחקרים אלו מחזקים את הטענה שיש לעודד נשים להתנסות בכלים המורידים רמות מתח וחרדה והנותנים תמיכה לקראת הלידה ושלב האמהות. כמו כן מוצגת גם ספרות ומחקר העוסקים בתרגול היוגה בהריון כאמצעי להורדת מתחים ולהכנה ללידה. בעבודה זו מוצגים ממצאים ותימות מרכזיות שעלו בעקבות ראיונות עם נשים הרות המתרגלות יוגה ונערך דיון אודות אותם הממצאים. הדיון מדגיש את חשיבות תרגול היוגה כאמצעי להשבת תחושת האיזון והשליטה בחייהן של נשים הרות. הנשים מדווחות שבעקבות תרגול היוגה הן חוות פחות חרדה, יותר תחושת שליטה, חוסן גופני, אמון גובר בגופן, איים של שלווה ורגיעה ומוכנות גבוהה יותר ללידה. 

להמשך...............

עבודת גמר .M.A: טיפול בחרדה ובהפרעות חרדה באמצעות פעילות גופנית 2006

למרות שמזה זמן רב ידוע שפעילות גופנית תורמת לבריאות הנפשית, רק במהלך שלושים השנים האחרונות החלו לבחון בשיטתיות את ההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית. רוב המחקרים שנעשו עד כה בדקו את ההשפעה של פעילות גופנית על נבדקים נורמלים, ורק מיעוטם נערכו על נבדקים קלינים. סקירה זו כוללת הצגה של הידע המחקרי שדן בהשפעה של פעילות גופנית על חרדה ועל הפרעות חרדה. בדיקת היעילות של פעילות גופנית נערכה בזיקה לטיפולוגיה של הפרעות חרדה ספציפיות כולל: הפרעת חרדה כללית, הפרעת פאניקה, הפרעה אובססיבית קומפולסיבית והפרעת דחק פוסט טראומטית. בגלל הסמיכות שבין מצבי חרדה ודיכאון קיימת התייחסות גם להשפעה האנטי-דפרסיבית של פעילות גופנית. הממצאים מבוססים על סקירה של מטא-אנליזות ומחקרי בקרה, שערכו השוואה בין רמת החרדה לפני ואחרי פעילות גופנית, יחידה או מתמשכת. ממצאים אלו מעידים שפעילות גופנית מפחיתה חרדה בקרב נבדקים בוגרים נורמלים וקלינים. גודל האפקט המדווח במחקר הנו פונקציה של רמת החרדה הראשונית ורמת הכושר הראשונית הכללית, כשלרוב מדובר על אפקט בסדר גודל 'בינוני' ((ES= 0.15 to 0.56. נמצא שהאפקט האנטי חרדתי של פעילות גופנית על רמת החרדה המצבית מופיע מיד לאחר סיום האימון, כשבמקרה של חרדה תכונתית והפרעות חרדה אחרות, דרוש פרק זמן של כ-12 שבועות לפחות על מנת להגיע לתוצאות מרביות. הפרעת פאניקה זו הפרעת החרדה היחידה שלגביה קימות עדויות מוצקות לגבי ההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית. מנגד קיימים מחקרים ספורים בלבד שבחנו את ההשפעה של פעילות גופנית על הפרעות חרדה אחרות. מקובל לחשוב שפעילות גופנית אירובית עדיפה לצורך מניעה והפחתה של חרדה. בעבודה זו מוצגים מחקרים חלוצים המעידים שההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית אנ-אירובית (כדוגמאת אימון התנגדות) אינה נופלת בהכרח ביעילותה. מחקרים אחרים מעידים על היעילות של תרגול יוגה וטכניקות נשימה קונדלינית על נבדקים עם OCD, ממצאים אשר מהווים סוג של פריצת דרך כשמדובר בהפרעה בעלת עמידות כה גבוהה לטיפול. סעיף מסוים בעבודה מציג את המכניזמים הפסיכולוגים והפיזיולוגיים שיכולים להסביר את ההשפעה האנטי-חרדתית של פעילות גופנית. סעיף אחר הוקדש לברור היתרונות והחסרונות של פעילות גופנית כהשלמה או כאלטרנטיבה לשיטת הטיפול הקונוונציונאלית הפסיכולוגית והפרמקולוגית. רגישותו של האפקט האנטי חרדתי לגורמים כמו סוג האימון, מידת העצימות, המשך והתדירות הובילו לניסוח המלצות לאימון אפקטיבי. במציאות שבה קיים פער אדיר בין צרכיי הטיפול של אוכלוסייה ובין היכולת של מערכת בריאות לספק צורך זה, פעילות גופנית מתאימה, יכולה להוות סוג של השלמה, או אלטרנטיבה נוחה לשיטות הטיפול הקונבנציונאליות וכאקט של מניעה.

להמשך...........