ייצוגן של השמנות והיפות – פורום באתר תפוז - עבודה סמינריונית 2014

בבעיית ההשמנה יש שייכות למין והשפעתם על הסטריאוטיפים התרבותיים, הכרוכים בשמנות, רבה יותר מכל על נשים. בזמן ההתבגרות המינית אחוז השומן בגוף גדל אצל נשים, לעומת זה של הגברים. להתפתחות שומן רובו באזור החזה, וחלקו ובמידה ולא יעלה יתר על המידה, באגן הירכיים ובישבן. אלו שנטיותיהן הביולוגיות שופרות בגורלן, יחלו להתעגל בכל חלקי גופן ויגלו במהרה כי בהזדמנויות העומדות ברשותן להתקבל בראיונות עבודה, או למוסדות אקדמיים, יעדיפו את הרזות על פניהן. שכן, נשים רזות וחטובות, תואמות את הצורה הגברית הבריאה, לכן הן יכולות להתמודד במצבי לחץ תחרותיים ובנוסף, למוסדות האקדמיים הן תמשוכנה סטודנטים המעוניינים בחברה מעין זו. גילוי זה הופך את השומן ללא ספק לבעיה פמיניסטית (גורדון, 1999).

הזוהר מוצג בחברה היום כמשהו שמסמל משמעת עצמית, ערכיות של שליטה, מושלמות ותחרותיות וכן, שיוך למעמד סוציו-אקונומי כלכלי גבוה הרזון הופך אטרקטיבי עד כדי שהוא גורם לחברה לסלוד משמנים. במחקרה, טענה לצר (2007) כי עיקר הלחץ החברתי המופעל על שמנים בחברה מופנה לנשים. הציפיות מהאישה, שבנוסף לתפקידיה הרבים, תהיה גם רזה ומטופחת, כמובן עם דגש על עניין הרזון- כסמל יופי.

בעבר, בחברות שבטיות וכפריות, משמנים נחשבו הוכחה לעושר חומרי. לאחר התפתחות בתיעוש, השובע הפך להיות נחלת הכלל וטעמם האסתטי של העשירים התחלף מהגזרה ה"דשנה", לגזרה דקיקה. שאיפה זו השתרשה בשכבות הסוציו-אקונומיות הכלכליות הגבוהות וחלחלה לכל הרמות בחברה המערבית. כיום בחברה זו מודגש הרזון כסמל ליופי. דמות האישה האידיאלית הופכת יותר ויותר רזה במרוצת השנים. נשים שגזרתן נחשבה לפני דור או שניים לסבירה לחלוטין, נחשבות כיום מלאות מדי ואפילו שמנות. נשים רבות המושפעות מאידיאל זה, אינן מרוצות מגופן ורואות באידיאל דגם לחיקוי, שהוא כמעט בלתי-אפשרי ואף מסוכן לבריאותן (וולף, 2004).

פורום 'שמנות ויפות' (באתר תפוז) עוסק בחיים במידות גדולות, באהבה ובקבלה עצמית בכל מידה ומשקל, ובמאבק באפליה האנטי-שמנית בחברה. הפורום אינו פורום דיאטות. הפורום הוקם כדי להביא לשינוי חברתי ואישי בנושאים הנוגעים לחיים במידות גדולות, וכדי לשנות את המשוואה החברתית לפיה "רזה=יפה, שמן=מכוער".
הפורום מיועד לנשים וגברים, שמנות ושמנים ולאוהביהן/ם, אך לא רק להם, כי אם גם לכל הרואים צורך בשינוי המצב של אידיאל יופי חברתי רזה ואחיד וביטול האפליה נגד אנשים שמנים בחברה הישראלית ובעולם כולו. כמו כן, הפורום במהותו עוסק בנושאי קבלה ואהבה עצמית לצד קבלה ואהבה חברתית של אנשים בכל המידות. (מתוך הפורום, אתר תפוז). 

בעבודה זו אדון בשאלת המחקר: האם השיח בפורום "שמנות ויפות" באתר תפוז, מאתגר או משמר את דימוי הגוף האידיאלי, כפי שהוא נתפס בחברה? על מנת לבחון שאלת זו תחילה אציג סקירה ספרותית על מגדר ופמיניזם, מעמדה של האישה הישראלית, כיצד באה הדרה ואפליה שאר תחומים בחיינו וגם כאשר מדובר באידיאל הגוף ומיתוס היופי. בהמשך אבחן את המרחב הווירטואלי כמרחב חברתי, על הקהילות הנוצרות במרחבים אלו וההקשר הפסיכולוגי של הגולשים ברשת.

עבודה זו הינה איכותנית, שתתבסס בחלקה השני של העבודה על פוסט אחד ומספר תגובות של גברים ונשים בפורום 'שמנות ויפות' באתר תפוז, לאחר מכן אקיים דיון ומסקנות בהתאם לממצאים השונים.

להמשך.............

גוף, פעולה ומחאה: מחלוקות בקרב פמיניזם "מערבי" ו"מזרחי": מגדר בחברות מזרח תיכוניות 2013

במסגרת לימודי בסמינר מ.א. "מגדר בחברות מזרח תיכוניות", התוודעתי למגוון שיחים, תפיסות ופרקטיקות חברתיות העומדים בלב המחקר התיאורטי של דיסציפלינת חקר המגדר בחברות מזרח תיכוניות. דרך ההיכרות עם המסגרות המתודולוגיות של אוריינטליזם, פמיניזם ופוסטקולוניאליזם בחנו מושגים הקשורים לפטריארכיה, מודרניות, לאומיות וזהות אישית וקולקטיבית. לשיטתי, בחינת המתח המתקיים בין הזירה הפמיניסטיתהאקטיביסטית של "המערב" ו"המזרח" משקפת את עיקרי השיחים אשר נבחנו. לאחרונה, התקיים עימות תקשורתי בין חברות קבוצת המחאה הרדיקלית "פמן" (Femen) לבין קבוצת סולידריות ווירטואלית בשם "נשים מוסלמיות נגד פמן" (Muslim Women Against Femen- MWAF). שיח הוויכוח בין הקבוצות המצוינות שטח בפניי את אקטואליות הנושאים הנידונות בקורס, ולכן נושא זה ראוי בעיני למחקר ולכתיבה אודותיו. אל המתח הפעיל בין שתי הקבוצותהתוודעתי באמצעות דף הפייסבוק של תנועת "פמן".האירוע אשר הצית את מהומת הפולמוס התקשורתי כמתואר כדלקמן: פעילה תוניסאית פמיניסטית בשם אמינה סבואי (Amina Sboui), המתכנה גם בשם אמינה טיילר (Amina Tyler) (להלן: "אמינה סבואי טיילר"), העלתה מספר תמונות של עצמה חשופת חזה ועל גופה מנוסחות סיסמאות אנטי פטריארכלית בערבית. הכתובות קראו: "גופי הוא שליואינו מקור לכבוד של אף אחד" "לעזאזל עם הערכים שלכם" (תרגום חופשי).לאחר העלאת התמונות לאתר הפייסבוק של התנועה, נשמעו איומים על חייה מצדו של ראש הועדה לקידום סגולה ומניעת פשע בתוניסיה, המטיף עלמי אדל (Almi Adel), אשר בפועל אוכפת את חוקי השריעה. האיום על חייה הביא למהלך מחאתי אקטיביסטיתקשורתי נרחב מצידה של התנועה "פמן", במהלכו נקראו נשים מרחבי העולם לציין יום מאבק נגד איסלאמיזם המכונה Topless jihad day, כאשר שיטת הפעולה מתכתבת עם הסמל של התנועה- פעולות רחוב הפגנתיות בהן פעילות חשופות חזה יוצרות פרובוקציה באתרי ציבור ודת. כמו כן, נשים נקראו להעלות תמונות של עצמן חשופות חזה עם הכיתוב "שחררו את אמינה" (בתרגום חופשי). ציון יום מאבק זה, בתאריך 4.4.2013, הביא לתגובת נגד מנשים, ביניהן פמיניסטיות, מוסלמיות. אלו הביעו את התנגדותן לתנועה "פמן" ולטקטיקת הפעולה שלהן, והביעו את זעמן על כך שהפעילות הפמיניסטיות המערביות משתיקות את קולן, ובזאת מכנות אותן "פמיניסטיותקולוניאליסטיות". ההתנגדות ל"פמן" התממשה בדמותה של תנועת "נשים מוסלמיות נגד פמן" וציון יום גאווה לאישה המוסלמית Muslimah Pride. כתגובה לקריאתן של "פמן" לנשים להתפשט, קבוצה זו בחרה לשווק את קמפיין ההתנגדות ל"פמן" בייצוגים של נשים מוסלמיות, רעולות ולא רעולות, הנושאות כרזות וכתובות עם דברי תוכחה כלפי "פמן". עיון בחוות דעת, תגובות ומאמרים של פמיניסטיות מרחבי תבל לגבי טיב פעולת מחאת העירום ולגבי כינון יום המאבק של פמן נגד איסלאמיזם, מהווים את ההשראה לדיון המרכזי בבסיס העבודה. את דיון המורכב בסוגיה ניתבתי אל צורת השאלה הבאה: מהם המתחים העיקריים בין תנועות פמיניסטיות "מערביות" לבין תנועות פמיניסטיות "מוסלמיות"?שאלה זו תיחקר דרך מתודולוגיית ניתוח שיח, אשר יושמה על גבי ארבע טקסטים מרכזיים בשיח הפעיל בין שתי הקבוצות. ארבע תמות מרכזיות עלו במשך ניתוחי: אוריינטליזם ופוסט קולוניאליזם; שיח הרעלה; קול ופמניזמים ומחאת גוף. דרך דיון מעמיק בתמות המוצעות, העבודה מבקשת לעטר בסימני שאלה מוסכמות ותפיסות מערביות ופמיניסטיות דרך מסגרת פוסט קולוניאלית, על ידי הנוכחת קולות מתנגדים לנרטיב האוריינטליסטי.

להמשך..............

לוסי איריגריי והתנגדות המילה החרוטה: תיאוריות מתקדמות ברוח ואמנות 2013

בעת קריאה מקיפה בספרות פמיניסטית "קנונית", הקורא (או ליתר דיוק הקוראת) עלול למצוא את עצמו בלב דיון אשר נדמה שמגבלותיו שורטטו מראש. כאשר נעשה ניסיון כנה עבור יצירת מבנים חדשים של ידע, ולא רק להידרש אל מתודת הביקורת אשר אפיינה את השיח והכתיבה הפמיניסטית למן שנות השבעים, החוקרת הפמיניסטית מצויה בשאלה מתמדת בנוגע לסובייקטיביות והקול הנשי. מעבר לביקורת בדבר יצירת קול נשי אחיד ומהותני ושל מי הוא "הקול הפמיניסטי" עומדת שאלה נוקבת: האם בכלל ניתן לייצר ולנסח סובייקטיביות נשית? המגדר "הנשי" והזהות "הנשית" סומנה כהבניה חברתית אשר נוצרה במערכת יחסים של דיכוי. כשכזו ועל פי כלל "ההיגיון" השאיפה תהיה להינקות מן ההבניה. הצרה היא, שתחושה זו יכולה להוביל לניכור עצמי וזרות, אשר מייצגים לשיטתי את התממשות השלמה עבור חוסר סובייקטיביות ואי יכולת ליצירת התנגדות. פער הסברי נוצר בעת זיהוי מבני הכוח על גווניו המרובים לבין ההכרה הפמיניסטית הראשית לכינון סובייקטיביות אישית. אם התפקידים, המבט, הגוף, השפה והרגשות כולם עוצבו על ידי מבני הכוח, האינדיבידואל וכוחו רוקן מתוכן. במשך הסמסטר, נדרשנו אל טקסטים אשר יצרו אפירמציה של ידע; הקריאה בטקסטים הדגישה את הצורך הנוקב ביצירה של שפה חדשה, המשגה חדשה, הבנייה חדשה. משום מוחלטות הצורך, בחרתי להידרש אל כתביה של לוסי איריגריי ( Luce Irigaray) וזאת משום שבכתיבתה היא חותרת לא רק אל מתחת לקיים כפי שמובע בביקורותיה אודות הפסיכואנליטיקה של ז'אק לקאן (Jacques Lacan), אלא מקיימת וקוראת לקיום של המשגה חדשה. בלשונה ובמבנה התחבירי שאיריגריי בוחרת לכתוב, התנגדותה מודגשת. כמי שמייצגת את הניסיון הבולט עבור יצירת מבני המשגה חדשים, החלטתי להפעיל קטעים מטקסטים נבחרים של איריגריי על מה שאני מזהה ומכנה כזירות תרבותיות של התנגדות. על רקע זה, עבודה זו תחקור את זירות ההתנגדות של נשים אל מקומם בחברה באמצעות פעולות של שינוי גוף (Body Modification). עבודה זו תמחיש כיצד קריאותיה של איריגריי עבור יצירת שפה ואופק חדשים מקבלים פנים בשיטות של שינוי הגוף. לאור הספרות שקראתי בנושא, ולאור חווית הקיום שלי בתור אישה פעילה בעולם של אומנות ושינוי הגוף, לא יכולתי שלנתק את מושג ההתנגדות של נשים המבצעות פעולות של שינוי גוף מקריאתה של איריגריי עבור יצירה של שפה חדשה אשר משתמש בחיוניות הגוף.  הטקסט המרכזי אשר ייבחן בעבודה זו הוא ספרה של איריגריי "אתיקה של הבדל הבין- מיני" (An Ethics of Sexual Difference), והוא מהווה את ליבו של הפרק הראשון. למען השלכת הטקסט על הזירה התרבותית הנדרשת, בפרק השני אני מתבססת על קריאה פרשנית של הטקסטים אשר ממקמים את השיח בגבולות הגוף והאפשרויות הנובעות מכך. הפרק השלישי מטרתו פירוש פעולות של שינוי הגוף כזירת התנגדות המתכתבת עם חיוניות הגוף. ההתנגדות המגדרית אשר פוליטיקת שינוי הגוף מציעה חופפת במידה רבה להתנגדות קולוניאליסטית ומערבית.  על אף הקשר ההדוק בין הדברים, עיסוק בנושאים אלו הינם בגדר חריגה ממטרותיה של עבודה זו. הערה מתודולוגית נוספת היא שבעת ציון המושג "שינוי הגוף", אני מכלילה תחת מטרייה זו ניקוב (piercing), קעקוע (tattoo), צריבה branding)) וצלוק (scaring). הבדלים ניכרים קיימים בין הפעולות, אלו לעיתים יצוינו, אך למטרות עבודה זו אני מזהה אותם תחת זירה אחת של התנגדות.

להמשך............

אחווה בין נשים? דיון במוטיבים בסרט (1996)Foxfire, חיות בסרט: האישה החדשה בקולנוע הפופולארי העכשווי 2013

סרטה של אנט הייווד- קרטר (Annette Haywood- carter),  Foxfire(1996),  מבוסס על רומנה של ג'ויס קרול אוטס (Joyce Carol Oates)  Foxfire: Confessions of a Girl Gang, המגולל את מעלליהן של כנופיית נערות מרדניות בשנות ה- 50 אשר חיות בעיירה דמיונית במדינת ניו יורק (1993(. הנרטיב בסרט[1]  מגולל את סיפורה האישי של מדי (Maddie),[2] תיכוניסטית בשנתה האחרונה ללימודים. מדי היא נערה נורמטיבית, תלמידה טובה אשר נמצאת בזוגיות מאושרת עם בן כיתתה. עתידה צופן לה הצלחה והגשמה ופניה מועדות אל לימודי האמנות הנחשקים בקולג'''. יציבות חייה של מדי מתערערים עם הופעתה של  לגס (Legs),[3] נערה סוררת, אשר להבדיל ממדי, לחייה אין ממד יחיד של יציבות או כיוון ואף לא מקום מגורים. לגס, היא דמות כריזמטית, רוויית אידיאולוגיה פמיניסטית (גם אם הדבר לא נאמר מפורשות בסרט). נוכחותה ורוח המנהיגות והמרדנות שבה יוצרים את החבורה הנשית של FOXFIRE, אשר מתאחדת לראשונה תחת יוזמת פעולת התנגדות למורה לביולוגיה אשר נהג כדרך קבע להטריד מינית את תלמידותיו ריטה וויולט.[4] בעת העימות עם המורה, מצטרפת החוליה האחרונה לכנופיה הנשית, גולדי.[5] העימות האלים עם המורה הוא המעשה המכונן את האחווה הנשית, והנו המעשה הראשון מבין שרשרת פעולות שבהם הנשים קוראות תיגר על השיטה ומחזקות את קשריהן הנשיים. הקריאה לעיל ממחישה את שתי התמות המרכזיות העומדות בלב סרט זה. הראשונה היא סוגיית האחווה בין נשים והשנייה היא סיפור ההתנגדות של נערות למשבצת המגדרית והחברתית שבה החברה משימה אותן. הסרט הופק והופץ על ידי בית הפקות עצמאי, The Samuel Goldwyn Company, וניתן להבחין שתכניו אינם מיועדים עבור הזרם המרכזי בקולנוע (הוליווד וצופיו). בצורה זו, הסרט תופס שבמודע עמדה מתנגדת וחתרנית לתרבות והחברה הפטריארכלית אשר מדכאת נשים. עמדותיה הפמיניסטיות של לגס משקפות את עמדת הסרט אשר מעורר שיח פעיל בסוגיות פמיניסטיות של הטרדה מינית, אחווה בין נשים וערעור על תפקידים מגדריים. על אף הניסיון הברור להיות סרט פמיניסטי (כפי שיודגם בהמשך העבודה),לטענתי הוא אינו ממצה יכולת זו עד תום. הדיון שלהלן יציע את ניתוחי לסרט דרך השאלה האם הסרט מאפשר או מסכל את האפשרויות הפמיניסטיות עבור נערות לאור רוח התקופה. התשובה היא אינה חד משמעית ואמביוולנטיות זו תעמוד בגוף העבודה. על מנת להראות כיצד הסרט אכן מייצג ובכך מאפשר שיח פמיניסטי ביקורתי נאמן לתקופה, אציג ואנתח את המוטיבים, סוגיות ותפיסות פמיניסטיות שהוא במודע מעורר- בחינת המסגרת התרבותית היסטורית של הסרט (פרק 1), היפוכי תפקידים מגדריים (פרק 2), יצירה של מרחב נשי (פרק 3), דיון באומנות הגוף של קעקועים (פרק 4) ויצירת אחווה נשית (פרק 5). כמו כן, לאורך פרקים אלו יודגשו ממדי ההתנגדות ופעלתנות של הנערות. לאחר הדיון באלו,  הייתי רוצה להציע שעל אף הפריזמה הפמיניסטית והאלטרנטיבית המוצגת במהלך הסרט, סופו נכנע לתכתיבים של ההגמוניה הפטריארכלית, כאשר הוא נמנע מהצגה מכוונת של יחסים לסביים וכינון אופק נשי נפרד (פרק אחרון). הסרט שלפנינו הוא סרט אשר מנהל משא ומתן על מקומו של הפמיניזם והצלחתו אל מול מערכת גברית נרחבת.

להמשך..............

היבטים ממוגדרים אודות מיצג הנשיות המקועקעת: הפוליטיקה של המבט 2014

על שער מגזין -ה New Yorker לתאריך ה - 44.9.4102 מוצג איור של אישה, שיערה אסוף אך מגולח בחלקו, אוזניה מקושטות בזוג עגילי הרחבה ושמלתה חושפת את גבה המאורך )פריט (0 . על גבה, זרועותיה וצווארה של האישה קעקוע אינסופי. הכותרת המלווה את האיור הוא Back Story. האישה המוצגת היא נאה על פי קנה מידה עכשווי, גופה מאויר בעדינות ובאריכות, מבטה משדר מסתורין וריחוק, שפת גופה מאופק ו היא אוחזת כוס שמפנייה. מופע האלגנטיות של האישה נסדק על ידי נוכחותו הבלתי ניתן להתעלמות של עורה הצבעוני והמקועקע. ההצבה של שפת גוף מאופק ונשי לצד עור בלתי רגיל, הופכים את הטקסט החזותי לחריגות ממופעה הצפוי של אישה על גבי שער עיתון פופולרי . העובדה שמגזין מכובד וידוע כמו זה מציג על שערו אישה מקועקעת ובעלת איכויות אסתטיות היא ברת ציון, שכן היא מסמלת את כניסת הגוף הנשי המקועקע למכביר אל תוך המיינסטרים התרבותי והחזותי של חברות מערביות. איור זה אינו מתפקד כהצצה לנשיות "פריקית"/ "ביזארית" כמו זו של נשות הקרקס ואינ ו מבע להתנהלות פוליטית חתרנית אנטי - ממוגדרת כמו זו של פאנקיסטית ניהיליסטית, אלא, מציע מודל נשי העומד בקנה אחד עם תפיסות הגמוניות של נשיות ובמקביל מציג עור שהנו, על פי תפיסות מסורתיות, סטייתי.

להמשך............. 

סמינר מחקר: דוגמניות מקועקעות: מופע הגוף המתויג בייצוגים חזותיים של תת-תרבות 2014

מטרת העבודה שמלפנינו לבחון את מיצג הנשיות המקועקעת , דימוי ש צובר פופולריות בשנים האחרונות בקרב נשים משום כניסת הפרקטיקה של קעקוע למיינסטרים התרבותי. את מיצג 1 ניתן לראות כיום על מגוון של האישה המקועקעת, כפי שבחרתי לכנות למטרות עבודה זו, פלטפורמות תקשורתיות: מהזירה הטבעית לה בקרב מגזינים של קהילת הקעקועים וחברי תת - התרבות העולמית , ברחבי הרשת האינטרנטית ובייחוד בקרב הרשתות החברתיות ) ,facebook tumblr, Instagram(, בקרב מודעות ותצוגות אופנה , בקליפים של תעשיית המוזיקה, בפריים - טיים הטלוויזיוני האמריקאי בסדרות ריאליטי )לדוגמא LA ink ודומיו( ואף בקרב מגזינים של תקשורת הזרם המרכזי )לראייה איור של אישה מקועקעת התפרסם על שער מגזין The New Yorker לתאריך ה - 11.1.1103. השאלה שמובילה עבודה זו היא כיצד מיצגי הנשיות המקועקעת בקרב מגזינים של קעקועים מעצבים תפיסות של זהות, נשיות ויופי? מתן מענה לשאלה זו תסלול את הדרך להבנת רצונן של נשים למקם את עצמן תחת עדשת המצלמה כייצוג פרדוקסלי של גוף חתרני/גרוטסקי ואובייקט להערצה/ תשוקה במקביל . בחינה של המצולמות והשימוש שלהן בגופן ומיניותן תנסה להסביר כיצד הנשים הפועלות מכוננות תפיסות של זהות עצמית ונשיות באמצעות גופן המקועקע ובאמצעות הצגתו לראווה.

להמשך............... 

עבודת גמר M.A בפסיכולוגיה: השפעת גוון העור ותווי הפנים על התנהגות מתן סיוע 2012

המחקר הנוכחי בוחן כיצד גוון עור ותווי פניו של אדם משפיעים על תפיסות חברתיות כלפי אותו
האדם, וכיצד תפיסות אלה מכוונות את מידת ההיענות למתן סיוע כשהאדם שרוי במצוקה.
מחקרים רבים הדגימו את השפעתם של תווי פנים אנושיות, אשר מאופיינים במראה בייבי-פייס לעומת
מראה פנים בוגר, על שיפוט תכונותיו של האדם בעיני אחרים. מחקרים אחרים בתפיסת פנים מתמקדים
בהשפעות סטריאוטיפיות הנובעות מגוון ה עור ותווי פנים האופייניים לקבוצות אתניות שונות באוכלוסייה .
בעוד שמרבית המחקרים בתחום מצאו תפיסות סטריאוטיפיות כלפי אוכלוסיית אפרו-אמריקאים
בארה"ב, המחקר הנוכחי מתמקד באוכלוסייה הרב תרבותית בישראל ובוחן אם הנטייה למתן סיוע
משתנה לפי גוון עור הפנים ב וליש ב עם תווי הפנים של בייבי-פייס לעומת מראה פנים בוגרות . השאלות
בהקשר זה הן האם גוון העור עשוי להשפיע על מידת ההיענות למתן סיוע ; כיצד יבואו לידי ביטוי
ההבדלים במתן סיוע בשיוך תכונות שונות לפי תווי פנים וגווני עור משתנים של האדם המוצג, והאם
הנטייה להציע יותר סיוע לאנשים עם בייבי-פייס תהא מושפעת מגוון עורם המחקר התמקד במתן סיוע
לגברים בלבד, שכן מחקרים קודמים הצביעו על כך שנשים זוכות בכל מקרה ליותר סיוע, וההשפעות של
תווי הפנים וגוון העור על הסיוע נמוכות יותר בקרב נשים.

להמשך........

סמינריון במדעי המדינה: קולנוע טוטליטארי - "אולימפיה" כמקרה בוחן לתפיסת הגוף בראיית העולם הנאצית 2006

"פשיזם כאסתטיזציה של הפוליטיקה הופך את העולם לאובייקט ויזואלי" . משפט זה מרכזי להבנת מקומו של הקולנוע בכלל ו"אולימפיה" בפרט בגרמניה הנאצית בשנות ה-30 של המאה העשרים. הנאצים בנו דת פוליטית חדשה על ידי חילון מונחים דתיים, כמו "גאולה" מחד ומאידך גיסא, על ידי קידוש הפוליטיקה כדרך של העלאת ה"מדינה", ה"אומה" וה"פיהרר" לדרגת חשיבות עליונה. הקולנוע היה מרכיב חשוב ביצירת דת חדשה זו. לפי שפר, היטלר עצמו העדיף בידור קליל, כמו סרטי אהבה. סרטי ספורט ו"סרטי הרים", לא עניינו אותו .
אם כן, מדוע "אולימפיה" של ריפנשטאל (Helene Bertha Amalie "Leni" Riefenstahl) הפך להיות מרכזי כל כך עבור הנאצים בכלל והיטלר בפרט? מדוע היטלר תמך באופן נמרץ ב"אולימפיה"? מה הייתה חשיבותו עבור היטלר, שלא התעניין בסרטי ספורט בעבר?
בעבודה זו אבקש לבחון כיצד באה לידי ביטוי ראיית העולם הנאצית  בסרטה של ריפנשטאל "אולימפיה"? אם לחדד את השאלה, אני מתעניין בצורה, שבה הנאצים ממצבים את הגוף כמוטיב מרכזי בהשקפת עולמם, ובדרך שבה ראיית עולם זו משתקפת ב"אולימפיה".
השערתי היא, שה"גוף" כמוטיב מרכזי, כחלק אינטגרלי מהפיכתו של הפרט הגרמני מגוף מובס  במלחמת העולם הראשונה לפאר היצירה של הרייך השלישי, יוצג בסרטה של ריפנשטאל על פי כל הסטריאוטיפים המתאימים ל"תורת הגזע" בפרט ולראיית העולם הנאצית בכלל.

להמשך.......