במדינות המורכבות מפסיפס של קבוצות לאומיות, דתיות ואתניות, עשויה להיווצר התנגשות בין מודלים
דיאגנוסטיים וטיפוליים בזירה הרפואית. במקרה של הפסיכיאטריה, מדובר בהבדלי תפיסות אטיולוגים,
פנומנולוגים, ותרפויטים. בהתאם לזאת, המחקר בוחן אם, ובאיזה אופן, משפיעה מערכת סכמות של
קליטה, הערכה ופעולה שהוטמעה במטפל במהלך שלב החיברות, על ההמשגה הקלינית )הדיאגנוסטית
והטיפולית(, הפתרונות המוצעים ומידת מעורבותו ביישומם, כלומר, אם, ובאיזה אופן, משפיעות עמדותיו
הפוליטיות והחברתיות של הפסיכיאטר על האבחון והטיפול המוצע. המחקר מתבסס על עשרה ראיונות
עומק עם פסיכיאטרים בעלי עמדות שונות הבאים במגע יומיומי עם אוכלוסיות מתרבויות שונות בחברה
בישראל.
העבודה סוקרת את ההתפתחות שעברה החברה האנושית והקהילה המקצועית מראשית הכרתה
בתופעות המוגדרות כפסיכופתולוגיה ועד לגישות המגוונות והמתקדמות המקובלות היום, דנה במוראות
הטיפול בפגועי הנפש בראשית דרכו, בהטיה הנובעת מפרשנות רשויות השלטון, החוק, המשפט והטיפול,
ובחוסר היכולת של פגועי הנפש להתגונן מפניה, ולאורם במחויבות ובאחריות הרבה הרובצת לפתחו של
המטפל, בצורך בירידה לדקויות בהבנת נפש האדם, בבחינה זהירה של שיטות הטיפול, בהקפדה על
רגולציה מגוננת, ובחתירה המתבקשת להמשך לימוד והתפתחות.
להמשך............
להמשך............