ייצוג האישה במצבים רומנטיים בעת תעביר ואדפטציה של תוכנית ריאליטי מהתרבות האמריקנית לתרבות הישראלית

טלוויזיה כמייצרת תרבות מהווה חלק נכבד מהייצור החברתי, שכפולו וכן מתפקדת כסוכן תרבות, ובמיוחד כ"מגרה"/"מסיתה" )provoker( ותורמת למחזור של משמעויות. הטלוויזיה אינה פתוחה, בדיוק כמו הטקסט, ישנה משמעות מועדפת המציגה את האידיאולוגיה השלטת בחברה )Fiske, 1987(. הטלוויזיה משמשת כמראה של העדפות שמתוכן אנחנו לומדים כיצד להתנהג ביום יום. שידורי הטלוויזיה נחלקים למספר ז'אנרים מרכזיים כאשר בשנים האחרונות ז'אנר אחד בלט במיוחד וממשיך "להציף" את השידורים בערוצים השונים ובמיוחד את הערוצים המסחריים, הודות לרייטינג הגבוה שז'אנר זה זוכה, ז'אנר הריאלטי. תוכניות המציאות או ריאלטי )מאנגלית Reality TV(, הן תוכניות המתיימרות להציג אירועים אמיתיים )לקוחים מן המציאות של חיינו(, בניגוד לתוכניות דרמה הנשענות על תסריט ומשתתפים בהן שחקנים מקצועיים. הצלחתן של תוכניות המציאות בארצות הברית ובעולם המערבי חדרו גם למסכים בישראל ומנתוני הרייטינג של הערוצים המסחריים נראה כי זמן הצפייה הישראלי גבוה מהממוצע העולמי וכי ז'אנר הריאלטי התגלה כמרכיב מרכזי של לוח זמן השידור ב"זמן שיא".

להמשך................

דוקטורט: דיפלומטיה פומבית בעידן של טרור - המאבק על מסגור הטרור בתקשורת הזרה: ארה"ב, בריטניה וישראל מול ארגוני הטרור 2011

המודעות לחשיבותה הרבה של תדמיתם בזירה הבינלאומית, ולהשפעתה על יכולתם להשיג מטרות
שונות, מביאה שחקנים פוליטיים ובכלל זה מדינות להשקיע משאבים רבים בדיפלומטיה פומבית ) Nye
 היחסים מתנהלים בו ההקשר .)& Owens, 1996; Kunczik, 1997; Lee, 2006; Wang, 2006
הבינלאומיים כיום אינו מאופיין על ידי האינטראקציה בין מדינות בלבד. נגישות לתקשורת
הבינלאומית העצימה מגוון רחב של שחקנים פוליטיים, בניהם גם ארגוני טרור ) ;Archetti, 2010
Douglas 2007; Betz 2008(. ניתן לראות כי כל השחקנים הפוליטיים עושים שימוש בדיפלומטיה
פומבית בניסיונם להעביר את המסרים שלהם. מלחמת התדמית, במסגרתה מנסה כל צד להציג את
רעיונותיו, אמונותיו, תפיסותיו ודרכי פעולתו כמוצדקים, מהווה חזית חשובה במאבק הכולל בין
הצדדים בקונפליקט )Evera, 2006(, במיוחד בכל הנוגע למלחמה בטרור. עוד יותר מהעימות הצבאי,
המאבק כנגד הטרור מתנהל בזירה התקשורתית, והוא כרוך בהצגת רעיונות, ערכים ותפיסות
)Archetti, 2010(. היכולת להעביר את המסגרות המועדפות באמצעי התקשורת הזרים היא בעלת
משמעות רבה, כיוון שבמיוחד בכל הנוגע לחדשות חוץ המידע המגיע באמצעות התקשורת צפוי להשפיע
על האופן בו הציבור והממשל תופסים את האירועים ) & Manheim, 1994; Ryan, 1991; Wang
Chang, 2004; Wolfsfeld, 1997(. הסיקור התקשורתי ייחשב למוצלח כאשר אירוע, נושא או שחקן
פוליטי ממוסגר באופן המקדם תפיסות ופרשנות המועיל לצד אחד בקונפליקט ו/או מעכב את הצד
האחר.

להמשך..................

תיזה בתקשורת: על ספרית, מספרת וסופרת - ייצוג האישה המזרחית בקולנוע הישראלי החדש 2008

בעידן הנוכחי של "פרספקטיבות מזרחיות", בו הזהות המזרחית מנסה לאתגר ולגוון את
השיח החברתי אודותיה ( חבר, שנהב ומוצפי- הלר, 2002) נותר ה סוגיית האישה המזרחית מחוץ
לשדה הדיון המחקרי. לכן, מטרת מחקר זה היא לבחון את שאלת ייצוג האישה המזרחית
בישראל בתחילת שנות האלפיים, באמצעות המדיום הקולנועי .
הרציונל בבחירת מדיום זה נובע מהגישה הגורסת כי, הקולנוע משמש מסמך היסטורי
וטקסט חברתי המעגן אידיאולוגיה משותפת לתקופה ולתרבות בה הוא פועל (Neale,1980 ; זנד,
2002). הקולנוע נתפס ככלי של ייצוג , כשנושא הייצוג, הינו מימד רב חשיבות בתהליך הבניית
הזהויות המגדריות והאתניות של רוב ומיעוט (Hall, 1997 ).

להמשך.................

תיזה בתקשורת: ברנשים וחתיכות בעולם הדיגיטאלי - ייצוגי "נשיות "ו" גבריות" במשחקי מחשב מסוג פעולה/הרפתקה - תמורות בעשור האחרון 2008

בעידן הנוכחי, בו התחום הדיגיטאלי הפך לאחד מאבני היסוד של אמצעי התקשורת,
משחקי המחשב הם מדיום פופולארי שלא ניתן להתעלם מכוחו ככלי לייצוג של תרבות, ערכים
ותפיסות (Wolf, 2000). על אף שמשחקי המחשב הינם עולמות בדיוניים המבוססים על דמויות
וירטואליות, הם עדיין מובנים על נורמות וציפיות חברתיות ותרבותיות מסוימות. יתר על כן,
מפתחי המשחקים עושים שימוש בסטריאוטיפים מגדריים ביצירת הדמויות, על מנת ליצור עולם
מציאותי ומוכר יותר למשתמש.

להמשך..........

תיזה בתקשורת: "כשהצבר נפרד מהקוצים": תפיסתם של גברים ונשים ישראלים את ייצוג "הגבריות החדשה" בפרסומות בערוצים המסחריים בישראל 2008

בשנות ה 70 החלו להתרחש מספר תהליכים חברתיים שהביאו בהדרגה ליצירת דימויים חדשים
של גבריות ולהכרה בחוסר הלגיטימיות של חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית, אשר הביאו
להתקבלותה של תופעת "הגבריות החדשה" והפיכתה לפופולרית יותר ויותר. בין התהליכים
החברתיים ניתן להבחין בתהליך התחזקותה של התנועה הפמיניסטית, שפעלה למען שוויון בין
המינים וטשטוש הסטריאוטיפים הגבריים, ובתהליך התחזקות מקביל של התנועה
ההומוסקסואלית, שהביאה להכרה בסוג נוסף של גבריות המכילה מאפיינים המזוהים עם
נשיות. התחזקותן של תנועות אלו ואחרות הביאה לצמיחתם של מושגים חדשים בנוגע לגבריות
כגון מושג "האבהות החדשה", כמאפיין את האבות הצעירים שנוטים ליצירת חיי שותפות עם בת
הזוג ומעורבות בגידול הילדים מתוך מודעות; מושג "הגבר המטרוסקסואל" או "הגבר המיני",
כמאפיין את החשיבות שמעניקים גברים לאסתטיות ולמראה חיצוני. אלו מושגים שכמעט ולא
היו קיימים עד שנות ה-70 ולפיכך לא קיבלו לגיטימציה חברתית.
השינויים החברתיים בזהות הגברית האמורים לעיל באו לידי ביטוי גם באמצעי
התקשורת בכלל ובפרסומות בפרט. היות ואמצעי התקשורת משקפים את הערכים הדומיננטיים
בחברה ומייצרים ומעצבים אידיאליים וערכים חברתיים חדשים, ניתן באמצעותם לאתר ערכים,
אמונות ותפיסות עולם מרכזיים הקיימים בחברה.

להמשך.........

תיזה בתקשורת: מפת דרכים להבנת תעשיות התקשורת 2007

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את הפרדוקס הקיים בכלכלת תקשורת. מחד גיסא, התרומה
האמפירית העשירה, אשר מבוססת בגישה הניאו-קלאסית, לוקה בחסר מבחינת התיאוריות
הביקורתיות בתחום התקשורת. מאידך גיסא, התרומה התיאורטית, אשר נשאבת בעיקר מתוך
הגישה הביקורתית, לוקה בחסר מבחינת יכולתה להציג סימוכין אמפיריים איתנים. המחקר
הנוכחי עושה שימוש בדוגמא של תעשיית הטלוויזיה המסחרית המשודרת על מנת לדון בהמשגה
כללית של תעשיות התקשורת. יעדו המרכזי של המחקר הוא לתרום לחשיבה התיאורטית
בתחומי התקשורת וכלכלת התקשורת, על ידי פיתוח של מסגרת קונספטואלית, אשר תאפשר
דיון שיטתי בתעשיות המדיה, הן מהבחינה התיאורטית והן מהבחינה המעשית.
המסגרת המושגית המוצעת מתבססת על דיון מתמשך בין הגישה הניאו-קלאסית לבין הגישה
הביקורתית בתחום חקר כלכלת התקשורת. המחקר מיישם את התובנות העולות מן הדיון הנ"ל
כשהוא מתמקד במודל ה- Structure-Conduct-Performance) SCP) לניתוח תעשיות המדיה.
המחקר מציע את השלב הבא בהתאמת המודל לשימוש בחקר תקשורת המונים מתוך ראיה כי
קיימת סינרגיה פוטנציאלית בשילוב של שתי הגישות, היריבות לכאורה, בכלכלת התקשורת.
ראייתה של התקשורת כתהליך חברתי מורכב, מוסיפה משקל לטיעון הביקורתי. אך בה העת,
גישה זו לוקה בחסר מבחינת הקפדנות האמפירית הנדרשת על מנת למנף את התרומה
התיאורטית שלה. הגישה הניאו-קלאסית, לעומת זאת, מציעה עושר אמפירי ומתודולוגיה
קפדנית. בנוסף לכך, קשה להפריד בחקר כלכלת התקשורת בין שאלת מחקר שעניינה תקשורת,
לבין שאלות שנוגעות לכלכלה ולניהול. הגישה הניאו-קלאסית ערוכה יותר טוב להתמודדות עם
השתיים האחרונות, אך בהתמודדותה עמן היא מסיתה את שאלת המחקר מתחום התקשורת
על ידי כך שהיא מרוקנת את מושג התקשורת ממשמעויותיו החברתיות. אם כך, נראה כי ניסיון
לגשר על הפער בין שתי הגישות עשוי לייצר את השילוב הנדרש של כלים ומושגים, אשר יאפשר
התבוננות מקיפה יותר של תעשיית תקשורת ההמונים.

להמשך........