סמינריון במשפטים: אפליית עורכות דין בישראל - האמנם? 2003

מאז ומתמיד היתה אידיאולוגיית הפמיניזם תחום קרוב לליבי המהווה עבורי השקפת חיים, מטרה, ועיסוק מעניין ומאתגר. ראשית דרכי היתה באוניברסיטת תל – אביב בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, שם התוודעתי לכוחה הביקורתי של הסוציולוגיה בחשיפת יחסי הכוחות והאינטרסים שעומדים מאחורי כל מבנה חברתי – בעיקר מאחורי מבנים חברתיים דמוקרטיים ושוויוניים לכאורה. מגזרים רבים בחברה ובכלל זה נשים, אינם בעלי "מודעות מעמדית" כלשונו של הוגה הדיעות המפורסם, קרל מרקס, והמודעות היא ההתחלה של השינוי – השינוי החברתי והחתירה לעולם שוויוני וצודק יותר.

מאוחר יותר התוודעתי לתיאוריות הפמיניסטיות השונות המנסות להסביר כל אחת בדרכה שלה, את הסיבה למעמדן הנחות של נשים במיפוי כרונולוגי – היסטורי וכן גיאוגרפי ואם בוחנים את התיאוריה למול הפרקטיקה (כמטרת סמינריון זה) אז מגלים ש"המציאות העגומה עולה על כל דמיון", ושיידרשו לנו שנים רבות מאד של אומץ ונחישות ליישם את התיאוריות בפרקטיקה. הסיבה לכך כפולה: אחת, משאבים כלכליים ואנושיים מוגבלים והשניה, חוסר מודעותן של נשים לכוחן המעמדי, האיכותי והמספרי וכן חוסר הקוליגאליות בין נשים. ניסח זאת היטב הנרי קיסינג'ר באומרו: "איש לא ינצח לעולם במלחמת המינים: יש יותר מידי התרועעות עם האויב". גישה זו הנחתה אותי בפנייתי ללימודי המשפטים כאשר כוונתי היתה לעסוק במקצוע עריכת הדין בתחום הקשור לזכויות נשים. וכאן גיליתי לאכזבתי מציאות עגומה נוספת. גם במקצוע הכי ליברלי, ומתקדם הדוגל במימוש "זכויות", ישנם גילויי אפליה קשים כנגד עורכות הדין, כפי שגילו חוקרות אמריקאיות ובריטיות הרינגטון (1995) ומנקל – מידאו (1998) בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, וכפי שגילו החוקרות הישראליות בוגדוש ודון יחיא (1999) במחקרן המרתק (והיחיד עד כה בארץ) "אפליית נשים בבתי המשפט בישראל".

בעבודת סמינר זו, אנסה לבדוק האם אכן אפלייה זו כנגד עורכות הדין קיימת ואם כן – כיצד היא באה לידי ביטוי וזאת מתוך מודעות לכך שכאשר "נותנים שם" לבעיה קל יותר להתמודד עימה ולהציע פתרונות, שאותם אציג בפרק המסקנות. במרכזה של עבודה זו עומד הנסיון הפמיניסטי לבדוק האם נכונה העובדה שמבחינתן של הנשים אין זה משנה באיזה עיסוק הן בוחרות, יהיה זה העיסוק הליברלי והמתקדם ביותר - הן עדיין צריכות להאבק להוכיח שהן מוכשרות ומסוגלות להגיע להישגים לא פחות ראויים מהגברים. כלומר, אטען שזהותן החברתית– מגדרית של עורכות הדין היא רלוונטית. בהמשך להנחה זו, אנסה לפענח האם במהותו מקצוע עריכת הדין, הנחשב כגילדה מקצועית מובחנת וסגורה מאורגן וממודר כך שכניסת נשים (כמו מיעוטים אחרים) "לשעריו" בעייתית, בהשוואה למקצועות אחרים שאינם פרופסיונלים. אסיים בדבריה של הסופרת מרילין פרנץ': "הרעיון שבכוחנו לשנות את העולם עלול להראות אוטופי, אידיאליסטי, או פשטני ותמים, אולם אני חוזרת על טענתי: העולם ישתנה ממילא".

להמשך.......

סמינריון בסוציולוגיה: אפליה תעסוקתית של נשים הרות - תהליכי הדרה ומשמעויותיהם 2010

אפליה בעולם העבודה הינה התייחסות שונה לאדם על רקע מין, נטייה מינית, מעמד אישי,
גיל, הריון, גזע, דת, לאום ועוד, הנובעת בעיקר מדעות קדומות ואינטרסים של המעסיק. אפליה על
רקע מין ומגדר היא אפליה נפוצה ומשמעותית שעלתה לסדר היום עם הופעתם של ארגונים
פמיניסטיים חדשים, כמו שדולת הנשים ונציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, ויחד עם התגברות
מחויבותם של ארגוני הנשים המסורתיים לנושאים פמיניסטיים. בספרות ובתחום המחקר קיים דיון
רב בנושאים של חלוקת תפקידים מגדרית, אי- שוויון בין גברים לנשים ואפליה על רקע מגדר ומין
בעבודה, אך בולט מאוד קיומו של חסר בדיון בסוגיה של אפליית נשים בתקופת ההריון, וזאת למרות
שנמצא כי הריון של אישה הוא אחד הגורמים המעצימים את האפליה ואי השוויון בעבודה. מחקרים
וסקרים רבים מצאו כי מנהלים ועובדים חושבים שכאשר אישה נכנסת להריון, מחויבותה לעבודה
פוחתת והמוטיבציה שלה יורדת, ללא קשר להישגיה, רמת מחויבות או ההשקעה שייחסו לה לפני כן.
בנוסף לכך, נתונים של גופים ממשלתיים רשמיים מראים כי למרות המודעות לנושא האפליה של
נשים הרות, ולמרות קיומם של חוקים מפורשים בישראל, הקובעים כי אפליה נגד נשים בהריון היא
עבירה על החוק, נשים הרות רבות עדיין חוות פיטורין, הרעה בתנאים, הרחקה, מניעה, קיפוח והדרה
במקום עבודתן.
עבודה זו, מטרתה, לחדד ולהבהיר את החסר הקיים במחקר ובספרות בנושא אפליית נשים
הרות, ולעלות על הפער בין המדיניות הציבורית והחקיקה ברמה ההצהרתית, לבין מקרים של אפליית
נשים הרות במציאות היום-יומית. המחקר בודק מה הם תהליכי האפליה וההדרה שחוות נשים
בהריון בסביבת העבודה שלהן ואיזה משמעויות הן מעניקות להם, ובוחן את המקרים אל מול
המדיניות הציבורית והתעסוקתית והחקיקה בנושא זה, בישראל. המחקר מצא שלושה היבטים
מרכזיים של אפליית עובדות בהריון: פיטורין מהעבודה במהלך תקופת ההריון, הרעה בתנאי העבודה
בתקופת ההריון והדרה, המתבטאת בהרחקה, מניעה, קיפוח ולעיתים גם בהתנכלות והשפלה של
עובדת בהריון. רק לשני ההיבטים הראשונים קיימת התייחסות בחקיקה ובמדיניות הציבורית.
אפליה מסוג הדרה, אינה מוגדרת בחוק ואינה מטופלת על-ידי הגופים האמונים לשוויון זכויות
ומניעת אפליה בעבודה. בנוסך לכך, נמצא כי אפליית נשים בהריון מוחמרת ומועצמת עם התפיסה
בעולם התעסוקתי לגבי "העובד האידיאלי", עובד מחויב ונאמן, שכל חייו וזמנו מתמקדים ומוקדשים
לעבודה במשרה מלאה ויותר. הגדרה זו מובילה להתמודדות קבועה עם זלזול ופקפוק במחויבותן
לעבודה של נשים הרות, ורומזת על התעלמות מוחלטת של שוק העבודה מהמחויבות ההורית וצרכי המשפחה. גם במקרים בהם מכיר החוק באפליה או הרעת תנאים לא מוצדקת על רקע הריון, נמצא כי
הפתרונות המוצעים לאישה ההרה אינם מאפשרים הישארות במקום עבודתה או תפקידה ופוגעים
ברציפות התעסוקתית, בקידום ובאפשרויות התעסוקה לאחר ההריון. פנייה לערכאות המשפטיות
ותביעת המעסיק, ברוב המקרים, מובילות לסיום יחסי עובד- מעביד בין שני הצדדים. לעיתים,
האישה נאלצת לבחור אם להמשיך ולסבול את האפליה בעבודה או להסתכן באיבוד מקום העבודה
בתקופה רגישה ולחוצה של הריון.
לצורך המחקר נערכו שלושה ראיונות חצי מובנים. שני ראיונות עם שתי נשים שהופלו
בעבודה בתקופת ההריון. הראיון השלישי נערך עם הנציבה הארצית לזכויות שוויון בעבודה בישראל.
המחקר מבוסס על שיטת מחקר איכותנית ומשלב בין ניתוח ראיונות חצי מובנים (שקדי, 2003)
לניתוח שיח (Van Dijk, 1993). שאלות המחקר משלבות בין סיפוריהן וחוויותיהן של נשים הרות
שחוו אפליה, הדרה ויחס לא שוויוני בעבודה על רקע הריון, לבין התהליכים, המשמעויות וההשפעות
שיש למדיניות הציבורית והפרקטיקות החברתיות והתעסוקתיות, בנושא זה.
1. מה הם ביטויי האפליה ופגיעה בזכויותיהן של נשים בתקופת הריונן במקום העבודה?
2. כיצד באים לידי ביטוי החוקים- חוק שוויון זכויות בעבודה וחוק עבודת נשים, ופעולותיה של
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, בהגנה על זכויות נשים במהלך הריונן בעבודה?
3. כיצד תופסות נשים הרות את תהליכי ההדרה במקום עבודתן, על רקע ההריון? וכיצד הן
פועלות לצמצום 'מחירי ואובדני ההריון'?

להמשך.......