מודל "שעון החול" לבחינת השיח הסביבתי בתקשורת הישראלית: מקרה בוחן – זיהום נחל הקישון ופרשת השייטת

סיפור המעשה מתחיל בספטמבר 6000 כאשר עניתי למודעת "דרושים" באחד מעיתוני הערב. המודעה הייתה של ארגון הסביבה הבינלאומי "גרינפיס" )Greenpeace( אשר חיפש מנהל שיעמוד בראש מאבקיו הסביבתיים בישראל. עלי להתוודות כי אותה עת הייתה היכרותי עם העולם הסביבתי בישראל ובעולם מועטת ביותר, אך כילד אשר גדל "בהר הירוק כל עונות השנה" )בחיפה אשר על רכס הכרמל( החיבור לנושא היה מיידי. טרם המפגש עם אנשי הארגון למדתי על איכות הסביבה מספרים עדכניים ומאתרי אינטרנט שונים על מנת להשלים את המידע שחסר לי בנושא. כך ניגשתי לריאיון 1 העבודה הראשון עם ד"ר מריו דמאטיו, שהיה מנהל "גרינפיס ים תיכון" באותם הימים. ד"ר דמאטיו הגיע לריאיון במיוחד ממלטה ולאחר ימים מספר קיבלתי שיחת טלפון ובה הבשורה המיוחלת כי התקבלתי לתפקיד. ההתאהבות הייתה מיידית וכך גם אינטנסיביות העבודה. מהר מאוד העמקתי בחומר ולמדתי ככל שיכולתי במסגרת הזמן על הנושאים הסביבתיים המרכזיים שהעסיקו את הארגון בעולם בכלל ובישראל בפרט. נושאים אלו כללו בעיקר את כל הקשור לזיהום הים התיכון ברעלים ולזיהום נחלי החוף אשר מתנקזים בסופו של דבר אל הים. בשונה מקודמיי בתפקיד "רכז המאבקים של גרינפיס", שהגיעו כולם מעולם המדעים המדויקים, הרקע שממנו באתי היה רקע של עשייה פוליטית ותקשורתית. את צעדי הראשונים בעולם זה עשיתי בתנועת "שלום עכשיו", כרכז פעילות שטח, ובשנים שלאחר מכן שימשתי כיועץ פוליטי לפרופ' שלמה בן עמי בכנסת, בממשלה ובמשרד לביטחון פנים. לאור זאת, פעילותי בגרינפיס ובכל שאר המאבקים בהם הייתי ועודני פעיל, הייתה פעילות רב תחומית המשלבת בתוכה הבנה מדעית של הסוגיות הסביבתיות עצמן, אך לא פחות מכך הבנה של אופן ההתנהלות מול אמצעי התקשורת והכרת הנעשה במסדרונות הכנסת והממשלה. לעניות דעתי, היכולת להניע מהלך ציבורי כלשהו נובעת בעיקר מהיכולת להבין לעומקם את המנגנונים החברתיים-תפיסתיים העומדים מאחוריו ומאפשרים את קיומו. לפיכך החלטתי להקדיש עבודה זו לניסיון צנוע משלי ללמוד את אופן הבנייתו של השיח הציבורי בנושאי איכות הסביבה בישראל תוך התייחסות ספציפית לזיהום נחל הקישון, נושא שאותו אני מלווה מקרוב במהלך חמש השנים האחרונות.

להמשך..............

סמינריון בחינוך סביבתי: כיצד ניתן לעודד זהות סביבתית אצל ילדים 2008

המושג זהות סביבתית, שכוונתו זהות עם הסביבה הטבעית, הוא בתחום עיסוק צבורי וחינוכי חדש, שהחל להתפתח אחרי יציאת הספר 'האביב הדומם', מאת רחל קרסון, בשנת 1962.

התחום החדש כולל פילוסופיות, תיאוריות וגישות סביבתיות חדשות, דורש מינוחים חדשים והסתכלות מחודשת על הגדרות של מושגים כגון זהות, סביבה טבעית ואחרים.

האיומים הסביבתיים ההולכים וגדלים על החי והצומח הטבעי ועל איכות החיים בכדור הארץ הביאו למסקנה, שההתמודדות עם הנושא אינה טכנית בלבד ודורשת גם שינוי בעמדות והתנהגויות של בני האדם. יש לחנך דור עתיד, שיהיה בעל מודעות וזהות סביבתית, ויהיה  מסוגל להתמודד עם המפגעים הסביבתיים והרס הטבע.  לשם כך, נוצרו תכניות חינוכיות ומודלים שונים. רוב התכניות החינוכיות בתחום הסביבה עוסקות בהוראת ידע, אך הסתבר, שידע בלבד אינו מספיק בכדי לגרום לשינוי התנהגותי. תכניות שמתימרות לגרום גם לשינוי עמדות והתנהגות אינן רבות ואלה שנכתבו – רובן לא הוערכו. בעבודה נסקרו ארבע מחקרי הערכה של תכניות ומודלים לתכניות לימודים שנועדו ליצור שינוי התנהגותי. שלוש מהן בנושא סביבה והאחת בנושא זהירות בדרכים. המסקנה היא, שישנו מודל התערבות בהוראה, שניתן ליישמו כדי ליצור שינוי בעמדות ובהתנהגות כלפי הסביבה. ההתערבות כוללת תכנית רבגונית – בכיתה ומחוץ לכיתה, מעורבות עם אנשי הקהילה, אינטראקציה עם חומרים אמיתיים, מהחיים, סימולציות ודיונים על תחומים מוסריים ופעולות מעשיות, יישומיות.

להמשך........