סיפור המעשה מתחיל בספטמבר 6000 כאשר עניתי למודעת "דרושים" באחד מעיתוני הערב. המודעה
הייתה של ארגון הסביבה הבינלאומי "גרינפיס" )Greenpeace( אשר חיפש מנהל שיעמוד בראש
מאבקיו הסביבתיים בישראל. עלי להתוודות כי אותה עת הייתה היכרותי עם העולם הסביבתי
בישראל ובעולם מועטת ביותר, אך כילד אשר גדל "בהר הירוק כל עונות השנה" )בחיפה אשר על רכס
הכרמל( החיבור לנושא היה מיידי. טרם המפגש עם אנשי הארגון למדתי על איכות הסביבה מספרים
עדכניים ומאתרי אינטרנט שונים על מנת להשלים את המידע שחסר לי בנושא. כך ניגשתי לריאיון
1 העבודה הראשון עם ד"ר מריו דמאטיו, שהיה מנהל "גרינפיס ים תיכון"
באותם הימים.
ד"ר דמאטיו הגיע לריאיון במיוחד ממלטה ולאחר ימים מספר קיבלתי שיחת טלפון ובה הבשורה
המיוחלת כי התקבלתי לתפקיד. ההתאהבות הייתה מיידית וכך גם אינטנסיביות העבודה. מהר מאוד
העמקתי בחומר ולמדתי ככל שיכולתי במסגרת הזמן על הנושאים הסביבתיים המרכזיים שהעסיקו
את הארגון בעולם בכלל ובישראל בפרט. נושאים אלו כללו בעיקר את כל הקשור לזיהום הים התיכון
ברעלים ולזיהום נחלי החוף אשר מתנקזים בסופו של דבר אל הים.
בשונה מקודמיי בתפקיד "רכז המאבקים של גרינפיס", שהגיעו כולם מעולם המדעים המדויקים,
הרקע שממנו באתי היה רקע של עשייה פוליטית ותקשורתית. את צעדי הראשונים בעולם זה עשיתי
בתנועת "שלום עכשיו", כרכז פעילות שטח, ובשנים שלאחר מכן שימשתי כיועץ פוליטי לפרופ' שלמה
בן עמי בכנסת, בממשלה ובמשרד לביטחון פנים. לאור זאת, פעילותי בגרינפיס ובכל שאר המאבקים
בהם הייתי ועודני פעיל, הייתה פעילות רב תחומית המשלבת בתוכה הבנה מדעית של הסוגיות
הסביבתיות עצמן, אך לא פחות מכך הבנה של אופן ההתנהלות מול אמצעי התקשורת והכרת הנעשה
במסדרונות הכנסת והממשלה.
לעניות דעתי, היכולת להניע מהלך ציבורי כלשהו נובעת בעיקר מהיכולת להבין לעומקם את
המנגנונים החברתיים-תפיסתיים העומדים מאחוריו ומאפשרים את קיומו. לפיכך החלטתי להקדיש
עבודה זו לניסיון צנוע משלי ללמוד את אופן הבנייתו של השיח הציבורי בנושאי איכות הסביבה
בישראל תוך התייחסות ספציפית לזיהום נחל הקישון, נושא שאותו אני מלווה מקרוב במהלך חמש
השנים האחרונות.
להמשך..............
להמשך..............