ביטויים להתמודדות עם הסביבה הנוצרית באמנות ובספרות היהודית בימי הביניים: מחקר לשם מילוי חלקי של הדרישות לקבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה"

יהודי אשכנז וספרד בימי הביניים נפגשו כמעט על בסיס יומיומי עם בני הדת הנוצרית, או לפחות עם האידיאולוגיה הנוצרית, שהתבטאה בספרות, בתיאולוגיה, בדרמה ובאמנות הנוצרית. המפגש בין שתי הדתות, שהוביל גם לחיכוך, זכה להתייחסות נרחבת במחקר, כשעיקר ההתמקדות היתה בפרעות נגד היהודים או בבחינת כתבי הפולמוס והעדויות לויכוחים הפומביים. חוקרי תולדות האמנות בחנו את הפן האנטי-יהודי באמנות הנוצרית ורק בשנים האחרונות נחקרה גם האמנות היהודית כביטוי לפולמוס. מחקרי משלב בין שני התחומים: מחשבת ישראל ותולדות האמנות, במטרה לבחון את האופן בו היהודים התמודדו והגיבו ליחס החברה הנוצרית כלפיהם. התגובה היהודית קיבלה ביטוי בספרות ובאמנות, כך שקיימת חשיבות רבה בבחינת שניהם יחדיו ולא כיחידות נפרדות. עבודתי מתמקדת בהתייחסות או בתגובה היהודית לשני נושאים: 1. הנסיון הנוצרי לנצר את היהודים; 2. טענת הנוצרים כי כוחם הפוליטי מעיד על אמיתות דתם. במטרה להציג את הדרך בה היהודים הגיבו ליחס הנוצרי כלפיהם, ראשית אנו נדרשים לבדוק מה היה היחס הנוצרי אל היהודים. הפרק הראשון עוסק בנקודת המבט הנוצרית, כשנבחן את האופן בו היהודים מתוארים בספרות ובאמנות הנוצרית בימי הביניים. הרעיונות האנטי- יהודיים בנצרות הם חלק מהמורשת הפאגנית, כאשר העימות בין הכת, שהפכה לדת, לבין הדת ממנה יצאה רק החמיר את האופן בו היהודים נתפסים. מרגע שהנצרות התבססה, היא דחתה את היהדות וראתה בה ישות אנכרוניסטית שאיבדה את הרלוונטיות שלה. בו בזמן, היהדות העסיקה רבות את ההוגים הנוצרים, אשר לא חדלו לכתוב עליה וכנגדה. ההוגים הנוצרים ביססו את אמיתות דתם באמצעות הוכחות מהברית הישנה, תוך הדגשה שדרכה של הברית החדשה היא היחידה שמובילה לישועה. מקומו של היהודי בחברה הנוצרית הוגדר מראש כנחות ומעמדם הנמוך של היהודים לעומת הנוצרים ביטא את ההוכחה לכך שהנצרות היא הדת האמיתית ובחירת האל, בעוד היהדות איבדה את החן בעיני האל. לפי הטענה הנוצרית, הדרך היחידה בה היהודים יזכו לגאולה היא על ידי המרת דתם והפיכתם לנוצרים. מטרת המסדרים המנדיקנטים, בין היתר, היתה לנצר את היהודים, כך שבמאות השלוש-עשרה והארבע- עשרה אנו מוצאים עיסוק רב סביב המיסיון . הדרכים להעברת מסרי הנצרות היו באמצעות דרשות של מטיפים, ספרות, ויכוחים פומביים, הצגות ואמנות . היהודי מתואר לרוב כדמות אנכרוניסטית, שפלה וגרוטסקית. כמעט ולא נמצא דימויים חיוביים של היהודים בספרות ובאמנות הנוצרית בימי הביניים. היהודים היו מודעים להיותם במוקד השליחות המיסיונרית, כשהעדויות לכך סבבו אותם בכל המרחב העירוני. כמובן שמעבר לנסיונות להמרת היהודים בכח, בעיקר במהלך הפרעות, היהודים חוו את הרצון הנוצרי להמרת דתם בחיי היומיום. האמנות הנוצרית מייצגת את המדיום הברור והבוטה ביותר שהיהודי נתקל בו, אך יחד עימו יש לקחת בחשבון אלמנטים נוספים, כגון: ספרות ותיאולוגיה נוצרית, כתבי יד מאויירים (שהיהודים יכלו לראות בבתי המלאכה או כפריט שנמסר להם למשכון), תהלוכות ברחבי העיר והצגות. אלו מתקיימים גם ללא נוכחות היהודים (למשל באנגליה, לאחר שהיהודים גורשו בשנת 1290 ,) אך הפנייה הנוצרית ליהודים לא היתה פאסיבית, כי אם דרשות הנזירים הבנדיקנטים נישאו גם בפני קהל יהודי בבתי הכנסת . יתרה מזאת, היהודים הוכרחו להשתתף בויכוחים פומביים, כך שלא היה מנוס מפולמוס עם הנצרות.

להמשך...........