תיזה: השפעת טיפול החזקתי במתדון במתקני שרות בתי הסוהר על המשך הטיפול במסגרת קהילתית 2009

שימוש בסמים ומחלת ההתמכרות מהווים תופעה חברתית רחבת מימדים עם השלכות חמורות על
מערכת הבריאות, רשויות אכיפת החוק, בתי המשפט ושרותי הרווחה. מחקר זה עוסק בתחום הטיפול
במכורים לסמים ע"י תוכנית טיפול תרופתי-החזקתי בסיוע מתדון. התוכנית מיועדת למכורים לסמים
אופיאטים ומהווה עבורם אלטרנטיבה של חיים יציבים, כנגד התנהגויות כפייתיות של חיפוש אחר
הסם וצריכתו. תוכניות הטיפול במתדון המתנהלות במסגרת קהילתית הן בעולם והן בישראל יעילות
בהשגת תוצאות טיפול רצויות. בנוסף, בישראל ובמדינות נוספות בעולם מספקים טיפול במתדון
לאסירים המכורים לסמים במסגרת של בתי הסוהר, אך טיפול זה מתאפיין בבעיות רבות והן: טיפול
לא עקבי, זמן הטיפול מוגבל לחצי שנה עד שנה , חוסר הבנה של מטרות הטיפול מצד ההנהלה ומצד
האסירים, צוות טיפולי לא מיומן ובעיות בתחום החיסיון הרפואי של הטיפול.

להמשך............

עבודת גמר תואר שני במדעי הרווחה והבריאות: נכונותם של יוצאי ברה"מ לשעבר נפגעי סמים ואלכוהול לקבל טיפול פסיכוסוציאלי 2009

מחקר זה בדק השפעת דחק- תירבות (acculturative stress) וגורמים נוספים על נכונות לקבל טיפול
פסיכוסוציאלי בקרב נפגעי סמים ואלכוהול יוצאי ברה"מ לשעבר. השערת המחקר טענה שבעלי רמת דחק- תירבות
גבוהה יהיו פחות נכונים לקבל טיפול פסיכוסוציאלי מאשר אלו עם רמת דחק- תירבות נמוכה יותר.
המדגם כלל 255 יוצאי ברה"מ לשעבר נפגעי סמים ואלכוהול, גברים ונשים, בגילאים 19-73, מצפון
וממרכז הארץ שקשורים למסגרות טיפול פורמאליות ובלתי פורמאליות שונות, , שנדגמו באופן לא הסתברותי. כלי
מחקר שנעשה בו שימוש לצורך איסוף נתונים הוא שאלון לדיווח עצמי שתורגם והותאם לאוכלוסייה הנחקרת.
ניתוח רב-משתני שנעשה לצורך בחינת ההשערה לא מצא השפעה של דחק- תירבות על נכונות לקבל
טיפול פסיכוסוציאלי בקרב המשתתפים במדגם. עוד עולה מהממצאים שהמשתנה המשמעותי ביותר שמשפיע על
הנכונות לקבל טיפול הינו רמת אופטימיות. כמו כן, נמצאו משתנים משמעותיים נוספים כגון: גיל (עם עליית הגיל,
נכונות יורדת), מצב נקיון מסמים ומאלכוהול (נקיים נוטים יותר לקבל טיפול מאשר אנשים שעדיין משתמשים)
ומס' שנים בארץ בקרב צעירים עד גיל 40 (ככל שמס' שנים בארץ גבוה יותר כך נכונות לטיפול גבוהה יותר).
המחקר מציע רובד ראשון של ידע לגבי דחק- תירבות והגורמים המשפיעים על נכונות לקבל טיפול
פסיכוסוציאלי. לממצאים יש השלכות על בניית התערבויות טיפוליות עבור יוצאי ברה"מ לשעבר נפגעי סמים
ואלכוהול. בעקבות תוצאות המחקר נראה שהנושאים ראויים להתייחסות של קובעי המדיניות ואנשי מקצוע
שאמונים על מתן סיוע לאוכלוסיית עולים זו.

להמשך.............

דוקטורט בפילוסופיה: קשר בין תמיכה חברתית ותוכנית רוחנית לבין שינוים אישיותיים, רגשיים והתנהגותיים בקרב אסירים שנגמלו מחומרים פסיכואקטיביים 2001

מחקר זה בדק קשר בין התערבות טיפולית, הכוללת תמיכה חברתית ותוכנית רוחנית, לבין שינויים
אישיותיים, רגשיים והתנהגותיים בקרב אסירים, שנגמלו מהתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים (סמים).
בנוסף, המחקר בחן את התרומה הנבדלת של תמיכה חברתית מול התרומה של תוכנית רוחנית לשינויים
אישיים, שחלו בקרב נגמלים מסמים, והשווה ביניהם לבין נגמלים מסמים, שלא קבלו טיפול.
 המדגם כלל 191 אסירים נגמלים מסמים, מבתי הכלא ברחבי הארץ. רוב המשתתפים היו יהודים בני
30, בעלי רקע סוציואקונומי נמוך. רובם היו ילידי ישראל, בנים לאבות ילידי אסיה אפריקה או ישראל.
השכלתם הייתה נמוכה ורובם היו חסרי מקצוע. משפחות המוצא שלהם היו גדולות, וכמחציתם גדלו
בילדותם מחוץ לבית המשפחה. במחצית מהמשפחות הייתה עבריינות והתמכרות (בעיקר בקרב אחים).
רובם הורשעו לראשונה בגיל 17 בעבירות של סחר בסמים, שימוש בסמים ופריצות. השימוש בסמים החל
בין הגילאים 15 ל-18 ובסמים קשים בין הגילאים 19 ל-23. מעל %80 מהמשתתפים היו רצידיביסטים
(שניים עד שלושה מאסרים). לא נמצאו הבדלים בין המשתתפים במאפיינים הסוציו דמוגרפיים.
 המחקר הנו מחקר אורך מסוג של לפני אחרי, מערך של "מעין ניסוי", (quasi experimental), שכלל
שתי קבוצות מחקר ושתי קבוצות ביקורת. המשתתפים בקבוצת המחקר 1 קבלו תמיכה חברתית
והשתתפו בתוכנית רוחנית (השתתפו במפגשים של נרקומנים אנונימיים ה-NA ובקורס שנים-עשר
הצעדים) והמשתתפים בקבוצת המחקר 2 קבלו תמיכה חברתית (השתתפו במפגשי
ה-NA בלבד). קבוצות הביקורת כללו משתתפים, אשר היו "נקיים" מסמים ולא קבלו טיפול. המשתתפים
בקבוצת הביקורת 1 היו "נקיים" מסמים במשך תקופה של עד חצי שנה, ובקבוצת הביקורת 2 היו
"נקיים" מסמים במשך תקופה של מעל חצי שנה ועד שנתיים.
 משתני המחקר נמדדו באמצעות שאלון פרטים אישיים, שאלון למדידת תחושת קוהרנטיות
 (Antonovsky, 1983), שאלון לבדיקת חרדה (Spielberger, 1975), שאלון לבדיקת דיכאון
 (Beck, 1961), שאלון לבדיקת עוינות (Buss & Durkee, 1957), שאלון להערכת התנהגות האסיר,
ושאלון מידע על השתתפות בתוכנית ה-NA. השאלונים הועברו לשתי קבוצות המחקר, בתחילת התוכנית,
במהלכה, בסיומה וכעבור שנה מתחילתה. בנוסף הועברו שאלונים למשתתפים בקבוצות הביקורת בנקודת
זמן אחת בהתאם לזמן ה"ניקיון" מסמים.

להמשך