גוף, פעולה ומחאה: מחלוקות בקרב פמיניזם "מערבי" ו"מזרחי": מגדר בחברות מזרח תיכוניות 2013

במסגרת לימודי בסמינר מ.א. "מגדר בחברות מזרח תיכוניות", התוודעתי למגוון שיחים, תפיסות ופרקטיקות חברתיות העומדים בלב המחקר התיאורטי של דיסציפלינת חקר המגדר בחברות מזרח תיכוניות. דרך ההיכרות עם המסגרות המתודולוגיות של אוריינטליזם, פמיניזם ופוסטקולוניאליזם בחנו מושגים הקשורים לפטריארכיה, מודרניות, לאומיות וזהות אישית וקולקטיבית. לשיטתי, בחינת המתח המתקיים בין הזירה הפמיניסטיתהאקטיביסטית של "המערב" ו"המזרח" משקפת את עיקרי השיחים אשר נבחנו. לאחרונה, התקיים עימות תקשורתי בין חברות קבוצת המחאה הרדיקלית "פמן" (Femen) לבין קבוצת סולידריות ווירטואלית בשם "נשים מוסלמיות נגד פמן" (Muslim Women Against Femen- MWAF). שיח הוויכוח בין הקבוצות המצוינות שטח בפניי את אקטואליות הנושאים הנידונות בקורס, ולכן נושא זה ראוי בעיני למחקר ולכתיבה אודותיו. אל המתח הפעיל בין שתי הקבוצותהתוודעתי באמצעות דף הפייסבוק של תנועת "פמן".האירוע אשר הצית את מהומת הפולמוס התקשורתי כמתואר כדלקמן: פעילה תוניסאית פמיניסטית בשם אמינה סבואי (Amina Sboui), המתכנה גם בשם אמינה טיילר (Amina Tyler) (להלן: "אמינה סבואי טיילר"), העלתה מספר תמונות של עצמה חשופת חזה ועל גופה מנוסחות סיסמאות אנטי פטריארכלית בערבית. הכתובות קראו: "גופי הוא שליואינו מקור לכבוד של אף אחד" "לעזאזל עם הערכים שלכם" (תרגום חופשי).לאחר העלאת התמונות לאתר הפייסבוק של התנועה, נשמעו איומים על חייה מצדו של ראש הועדה לקידום סגולה ומניעת פשע בתוניסיה, המטיף עלמי אדל (Almi Adel), אשר בפועל אוכפת את חוקי השריעה. האיום על חייה הביא למהלך מחאתי אקטיביסטיתקשורתי נרחב מצידה של התנועה "פמן", במהלכו נקראו נשים מרחבי העולם לציין יום מאבק נגד איסלאמיזם המכונה Topless jihad day, כאשר שיטת הפעולה מתכתבת עם הסמל של התנועה- פעולות רחוב הפגנתיות בהן פעילות חשופות חזה יוצרות פרובוקציה באתרי ציבור ודת. כמו כן, נשים נקראו להעלות תמונות של עצמן חשופות חזה עם הכיתוב "שחררו את אמינה" (בתרגום חופשי). ציון יום מאבק זה, בתאריך 4.4.2013, הביא לתגובת נגד מנשים, ביניהן פמיניסטיות, מוסלמיות. אלו הביעו את התנגדותן לתנועה "פמן" ולטקטיקת הפעולה שלהן, והביעו את זעמן על כך שהפעילות הפמיניסטיות המערביות משתיקות את קולן, ובזאת מכנות אותן "פמיניסטיותקולוניאליסטיות". ההתנגדות ל"פמן" התממשה בדמותה של תנועת "נשים מוסלמיות נגד פמן" וציון יום גאווה לאישה המוסלמית Muslimah Pride. כתגובה לקריאתן של "פמן" לנשים להתפשט, קבוצה זו בחרה לשווק את קמפיין ההתנגדות ל"פמן" בייצוגים של נשים מוסלמיות, רעולות ולא רעולות, הנושאות כרזות וכתובות עם דברי תוכחה כלפי "פמן". עיון בחוות דעת, תגובות ומאמרים של פמיניסטיות מרחבי תבל לגבי טיב פעולת מחאת העירום ולגבי כינון יום המאבק של פמן נגד איסלאמיזם, מהווים את ההשראה לדיון המרכזי בבסיס העבודה. את דיון המורכב בסוגיה ניתבתי אל צורת השאלה הבאה: מהם המתחים העיקריים בין תנועות פמיניסטיות "מערביות" לבין תנועות פמיניסטיות "מוסלמיות"?שאלה זו תיחקר דרך מתודולוגיית ניתוח שיח, אשר יושמה על גבי ארבע טקסטים מרכזיים בשיח הפעיל בין שתי הקבוצות. ארבע תמות מרכזיות עלו במשך ניתוחי: אוריינטליזם ופוסט קולוניאליזם; שיח הרעלה; קול ופמניזמים ומחאת גוף. דרך דיון מעמיק בתמות המוצעות, העבודה מבקשת לעטר בסימני שאלה מוסכמות ותפיסות מערביות ופמיניסטיות דרך מסגרת פוסט קולוניאלית, על ידי הנוכחת קולות מתנגדים לנרטיב האוריינטליסטי.

להמשך..............

התרככות בקרב ההנהגה הפלסטינית: מזכויות להט""ב לפתרון מדיני

מחקר זה מציג מגמה של שינוי בשתי סוגיות הקשורות להתנהגות הרשות הפלסטינית: התרככות ורדיפה פחותה כלפי פלסטינים תושבי השטחים המקיימים אורח חיים הומוסקסואלי; והתגמשות של ההנהגה הפלסטינית כלפי הדרישה לשיבת פליטים במסגרת המשא ומתן להסדר קבע. בתוך כך, דן המחקר בשאלה האם השינוי בנושא הומוסקסואליות מייצג ליברליזציה של הרשות הפלסטינית והתקרבות לערכי המערב. מתוך החיבור בין שתי הסוגיות, אשר מייצגות שתיהן טאבו שנמצא בתהליך שבירה הדרגתי בקרב ההנהגה הפלסטינית, מנסה המחקר להקיש על היכולת להגיע להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים על בסיס ההתקרבות בין הצדדים: הצד הפלסטיני, חלק מהחברה הערבית ומתרבות האיסלם, אל מול הצד הישראלי, וארצות הברית כמתווכת - שתי מדינות בעלות אופי מערבי. האם השינויים הללו מסמנים את בנייתו של גשר בין התרבויות? המחקר דן בשאלה מורכבת זו ובוחן אותה בשלבים.

להמשך..............

סמינריון: הדת האזרחית והמשפט החוקתי - היבטים מעשיים של שימוש בדת האזרחית במדינות ערב

העולם הוא  סך כל  המדינות שמרכיבות אותו.  כל  מדינה מגדירה  את  עצמה דרך מערכת
החוקים   שלה,  אשר   מטרתה   להשיג   מטרות   שהשלטון   מגדיר   כחשובות.  בכל   מדינה   רמת
ההתערבות של החוק היא שונה, כאשר בקצה הקיצוני ביותר נמצאים המשטרים הטוטליטרים
שמתעניינים   במחשבות  האזרחים,  ובקצה  האחר   נמצאות  דמוקרטיות  רדיקליות שמאפשרות
לאזרחיהן לערער על בסיס הלגיטימיות של צורת המשטר.
עד העבר הלא­רחוק,  החוקים היחידים שהושלטו במדינות היו חוקים מבוססי דת,  והשלטון
שאב את הלגיטימיות שלו מתוך ציוויים דתיים.  גם כאשר המחוקק היה חילוני לחלוטין,  וכל
קשר בין החוקים לבין הדת היה מקרי לחלוטין, הרי שעדיין המחוקק שאב את סמכותו ממקור
'אלוהי',  כלומר  "שולט בחסד האל".  בדרך כלל,  המלכת מלך או הבעת אמון לשליט,  לוותה
באישרור של הגופים הדתיים להמלכה / מינוי זה. החלת משטר דמוקרטי החל מהמאה ה­ 18
על מדינות שונות, ערער על הנחת בסיס זו, הואיל ובדמוקרטיה השלטון הוא בחסד העם.
למרות שינוי קיצוני זה,  הרי שנותר חותמן של אלפי שנים של תרבות שלטונית,  המבוססת על
פרשנות אנשי הדת ל"רצון האל"  מתוך הכתובים.  כך הכתיבו אנשי הדת לשלטון את מרחב
הפעולה שלו.  כיום,  מערכת המשפט המודרנית,  אשר אמונה על פירוש החוקים לאור האמור
בחוקה או מסמך שווה ערך, עושה שימוש באותם כלים בהם עשו שימוש כוהני הדת, כדי לבסס
את הלגיטימיות שלה.
כך,  במקביל למערכת החוקים הדתית,  אשר הפסיקה לשלוט במדינות, קמה מערכת חוקים
אזרחית, אשר התנהלה באותו אורח:
● החוקה היא 'ספר הדת' של הדת האזרחית.
● השופטים הם 'חכמי ההלכה' של הדת, אשר אמונים על פירוש 'רצון המחוקק', או במקרים
אחרים  'רצון העם'.  לא בכדי,  הכינוי של השופטים בשיח של הדת האזרחית הוא  'כוהני
הדת'.
● הגוף המחוקק מכהן על תקן 'מועצת החכמים' אשר תפקידו להתקין חוקים בהתאם לקווי
הבסיס אשר הותוו בחוקה.
● הדת האזרחית חוגגת קיומם  של  אירועים מכוננים,  המקבילים  ל'מתן  תורה',  כגון   ימי
עצמאות ואירועים אחרים אשר תפקידם להוות את המכנה המשותף לכל האזרחים.
הסמל   הבולט   ביותר   שבו   שליטים   בחרו   להשתמש   במהלך   ההיסטוריה,  כדי   להצדיק   את
פעולותיהם,  היה דמותה של אלת הצדק "ג'וסטיסיה"
.  אלת הצדק היא עיוורת,  ואוחזת בידה 2
האחת את מאזני הצדק ובידה השנייה חרב. דמות זו שירתה נאמנה את השליטים, כי זו בדיוק
התדמית אשר רצו ליצור לעצמם,  כמו אמרו  "השלטון שלנו מושל ללא משוא פנים.  בהיכלי
המשפט נמצא הצדק, ומי אשר יעז לנהוג בדרך לא צודקת, כדאי שיהיה מוכן לשאת את העונש
אשר יושת עליו בהיכלי המשפט, על ידי נציגי המשפט והצדק: השופטים".
אם כן, עולות מספר שאלות, כגון מהי הדרך שבה צריכה להתקבל חוקה, שהיא בסיס המשטר,
על מנת שתהיה לה לגיטימיות? למי מותר לשנות אותה, אם בכלל, ומתי? מהי המסגרת שבתוכה
מותר לכהני הדת האזרחית לפעול?
אקרמן מבדיל בין  2 סוגי דמוקרטיות:  מוניסטית ודואליסטית.  כדי להימנע מהבלבול שעלול
ליצור השימוש במילה  'דמוקרטיה',  אשתמש בביטויים  'משטר מוניסטי/דואליסטי'  או  'חוקה
מוניסטית/דואליסטית'.  במשטר מוניסטי,  החוקה  ניתנת  פעם  אחת,  בדרך כלל  במעמד  בעל
משמעות למדינה, ולא ניתן לערוך בה שינויים, מתוך הנחה שכאשר עבר זמן מאז אותו מעמד
מכונן – אין לגיטימציה לאיש לשנות את החוקה. במשטר דואליסטי,  החוקה נבחנת בכל פעם
מחדש, ומותאמת לצרכי השעה, ובמצב האופטימלי: לרצון העם.

להמשך.......