אכן הוצהר על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". בהמשך להכרזת
העצמאות במגילה זו, נוסף נדבך חשוב שבו הבטיחה מדינת ישראל לקיים "שוויון זכויות חברתי
ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", תוך קריאה מפורשת לכלל אזרחי המדינה
הערבים "ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה
בכל מוסדותיה".
למרות האמור לעיל, מבחינה אובייקטיבית שיווין זה לא קיים במציאות היומיומית הישראלית,
קרי, מעשית ברור לכל כי מדינת ישראל לא מתייחסת באופן שוויוני לאזרחיה הערבים, גם אם
חוקי המדינה הבטיחו שוויון פורמאלי בזכויות האזרחיות – פשוט הערבים אינם זוכים לשוויון
הזדמנויות בתחומים רבים. ביטוי בולט הוא הקצאת המשאבים הלא שוויונית למגזר הערבי
1 .P בתחומי הרווחה, החינוך והדת, כאשר התירוץ הכמעט תמידי הוא "חוסר במשאבים"P0F
הכלל הוא חירות האדם והמעצר הינו בבחינת החריג. על כן מעצר ללא משפט בטרם הגשת כתב
האישום צריך להתקיים רק במקרים חריגים ומיוחדים.
בעבודה זו אבחן את סוגיית האי-שיווין בין היהודים לערבים, דרך פריזמת התייחסות בית
המשפט בשעה שנדרש הוא להחליט במעצר ימים כנגד חשודים בעבירות אלימות, סמים ורכוש,
ובשאלה המתבקשת כאן האם שורר השוויון במערכת המשפט של מדינתנו או שמא ישנה מגמת
של הפליה ואי צדק במעצרי ימים וערבים נעצרים יותר מאשר יהודים, דהיינו:
האם קיימת סימטריה צודקת בענישה בין יהודים לערבים, בהתייחסות בית המשפט בבואו
להחליט על קביעת מספר ימי מעצר לחשוד בעבירות של אלימות סמים ורכוש ?
את הסימטריה, בהתייחסות בית המשפט ליהודים ולערבים, אבחן באמצעות בחינת יחסו של בתי
המשפט לערבים מול יהודים בשלב הבקשה למעצר ימים כנגד חשוד.
בנוסף אבחן את סוגיית אי השוויון בממצאים המצביעים על התייחסות נוקשה יותר כלפי ערבים
שנמצאו במחקרם של חאג, יחיא, טייכמן ורהב (1994) אשר בדקו 852 תיקים בין השנים -1982
.1983
פערים לטובת יהודים נמצאו הן בסוג העונש שנגזר על ידי בתי המשפט והן באורך עונשי המאסר.
מכאן התמונה הברורה של מציאות לא שוויונית המצביעה באופן עקבי על פערים בין יהודים
וערבים בבתי במשפט בישראל.
להמשך........
