עבודת דוקטורט: התחום ה"פוליטי" בעבודתם של מנהלות/י בתי ספר בישראל בהתייחס להיבטים של סמכות, אחריות, אחריותיות ועומס 2012

להמשך..............

עבודת גמר תואר שני בייעוץ חינוכי: להיות תלמיד גאה - החוויה הבית-ספרית של תלמידים בעלי נטיות חד-מיניות 2010

להמשך................

סמינריון הסמכות ההורית

בשנים האחרונות, מתבלטת התופעה של זליגה בסמכות הורית. הורים רבים בוחרים לשמש יותר ויותר כחברים של ילדיהם וזונחים את חובתם כקובעי גבולות ומציבי סטנדרטים. התפקיד ההורי הסמכותי חשוב בימינו, אף יותר מבעבר. בימים עברו, הילד למד מהוריו, ממשפחתו ומסביבתו הקרובה, שהיתה נגישה לו. באופן זה, כתוצאה מצמצום החשיפה לדרכי התנהגות חדשות, נורמות חברתיות וגבולות נשמרו ביתר קלות. בימינו, לאור חשיפה של הילדים למגוון התנהגויות ואפשרויות, בטלוויזיה ובאינטרנט, חשוב כפליים תפקיד ההורים בהגנה על ילדיהם ובהכוונתם להבדיל בין מותר ואסור, בין עיקר לטפל ועל פי איזה קריטריונים לבחור, בין כל האפשרויות העומדות בפניהם.

מבנה המשפחה, בעידן הנוכחי, שונה מן המודל הסטנדרטי באופיין משפחות בעבר. פעם היה נהוג כי אחד ההורים מפרנס והשני עוסק בניהול משק הבית ובעיקר בחינוך הילדים. עצם מילוי תפקיד זה על ידי אחד ההורים כיוון אותו להתנהגות מסוימת עימם, כזו שמתוקף תפקידה מקנה גבולות וחוקים. היום, רבות שני ההורים עובדים במשך היום כדי לפרנס את המשפחה ולאפשר לילדיהם כל שיצטרכו, בעיקר עלות המחייה היקרה יותר. הזמן שהילדים מבלים עם ילדיהם מוקדש דרך קבע לבילוי והפקת הנאה הדדית זה מזה. הזמן ביחד כה יקר ערך להורים, עד שהם ממאנים לבזבזו בתקשורת נוקשה ופחות נעימה ובמריבות.

כמו כן, בימים עברו הלך הרוח עודד נוקשות בחינוך ומתן כבוד הורי, שהיו מחוייבים כורח מציאות הישרדותית יומיומית שהיתה קשה יותר מבימינו. דור ההורים בן זמננו מכוון את יחסיו עם ילדיו להיות פתוחים והדדיים יותר. מגמה זו מביאה עימה יותר שוויוניות בין ההורים לילדים ופחות מעמד סמכותי של ההורים כלפי ילדיהם.

בעידן הנוכחי, דור הסבים והסבתות ממלא תפקיד בטיפול בילדים (נכדים), בעת שההורים מפרנסים. הסבים המעוניינים לעסוק יותר בפינוק ופחות בחינוך מהווים נדבך נוסף בהרגלת הילדים לקבלת יחס מפנק ופחות דורש.

לדעת עומר וליבוביץ ניכר כי מקום מערכת החינוך הולך ותופס מקום חשוב וייחודי בחינוך ילדים. תפקיד דמות המורה מרחיק הרבה מעבר להעברת החומר הלימודי הנדרש. למורה, כמחנך, ניתנת הזדמנות (ויש שרואים בה חובה) להאיר את עיני ההורים למעשיהם ותוצאותיהם ולכוונם כיצד מוטב לנהוג עם וכלפי הילדים. תפקיד זה אינו מוגבל לגילאי בית הספר בלבד. כבר בגילאי הגן, בכוחה של הגננת לאתר דרכי התנהגות שגויות של ההורים ולכוום כיצד לשפרן. לא בכדי תוכניות טלוויזיה כגון "סופר-נני" ו"משפחה חורגת", המציעות להורים הכוונה ובצידה תקווה כי ניתן לתקן ולשפר, גורפות אחוזי רייטינג כה רבים. אמנם מילוי התפקיד, להיות זה שמציג בפני ההורים מראה כי הם עושים משהו לא נכון, הינו קשה ולא נעים, אולם ההורים משוועים לו. בטווח הארוך, הן ההורים והילדים יהיו אסירי תודה ויצלחו את הקשר ביניהם ואת דרכם בחיים בכלל בצורה טובה יותר. (עומר וליבוביץ, 2006). 

להמשך..............

עבודת גמר M.Ed בניהול ומנהיגות במערכות חינוך: מה בין 'משחק' ל'למידה'? הפדגוגיה המשחקית בבית הספר "עין הים" 2012

מחקר זה עוסק בסוגיה מרכזית בחינוך והיא הובלת שינויים פדגוגיים משמעותיים בבית ספר יסודי וציבורי  וכן בבדיקת ההשלכות של הטמעת השינויים הפדגוגיים, על חיי ביה"ס, האקלים, הלימודי והחינוכי, שהתפתח בו והקהילה אשר סביבו. ידוע, שלבצע שינויים, כמעט בכל תחום, זה קשה מפני שבמהות שלנו אנו נרתעים משינויים. לערוך שינויים בארגון שמרני כמו בית הספר, קשה אף יותר והובלת שינוי מטעם  מנהל המוסד היא מלאכת מחשבת. השינוי שעבר בית הספר "עין הים" בחיפה הינו שינוי יסודי. שינוי שיטת ההוראה לפדגוגיה משחקית, הצריך מהלכים מתוכננים מראש, מבוססים, יסודיים ומבוקרים תמידית. שינוי מהסוג הנ"ל מתואר בספרות המחקרית כ"שינוי מן המעלה השנייה" (Cuban,1996). מחקר זה הינו פוסט-פוזיטיביסטי, איכותני-נרטיבי (ספקטור-מרזל,2010) המבוסס על חקר מקרה, העוסק בסיפורו של בית הספר עין הים" בדגש על השינוי הפדגוגי שנערך בו. הבסיס למחקר זה נשען על תיאוריה המעוגנת בשדה. מטרות המחקר הן, האחת כיצד להוביל תהליך של שינוי פדגוגי בבית ספר יסודי ציבורי והשנייה לבדוק את השפעת שינוי זה בהיבטים נוספים בחיי בית הספר. אוכלוסיית המחקר מונה שבע מורות ומורה, מנהל והורה. כלי המחקר הוא נרטיב. נרטיב הוא סיפור חיים המתייחס לכל חקירה המבוססת על שיח, ראיון ועל דיווחים מילוליים, של האוכלוסייה הנבדקת, אודות התנסויותיה (ספקטור-מרזל,2010). השימוש בנרטיב כמתודולוגיה מחקרית, מאפשר ללמוד על חיי בית הספר, השינויים והאווירה השרויה בו ואפשר בהחלט להשליכו או חלקים ממנו על בסיס אינדוקטיבי. הממצאים העיקריים של המחקר מצביעים על כך שבכדי לערוך שינוי יסודי מן המעלה השנייה בבית ספר יסודי ציבורי דרושים מספר תנאים אשר תומכים זה בזה ובהם מנהל- מנהיג מסוג מעצב-יוזם (פופר,1994;Tucker-Ladd, Merchant, Thurston,1992 ) חדור אמונה בדרכו וחזונו, יצירתי, מאפשר, ערני אשר תומך במוריו. צוות המגויס באופן מלא למשימה, העומד מאחורי המנהל וחזונו ויוצר עבודת עמיתים משובחת ותמיכה בלתי מסויגת, אמונה ואורך רוח של משרד החינוך והקהילה. תרומתו העיקרית של מחקר זה היא שגם בבית ספר יסודי ציבורי ניתן לבצע שינויים משמעותיים המשפיעים לא רק על בית הספר,האווירה החיובית השרויה בו ועל הישגי תלמידים וערכיהם. אלא גם על הסביבה הגיאוגרפית והכלכלית במקומות הנחשבים לחלשים או כושלים. הישג תודעתי זה היא סמן חיוני וחיובי לקברניטי המדינה. צריך לתת אמון באנשים,תמיכה מתאימה,אנשי צוות נבחרים, מנהל איכותי, וחופש פעולה  והדרך להצלחה כמעט ומובטחת. 

להמשך.............

סמינריון בחינוך סביבתי: כיצד ניתן לעודד זהות סביבתית אצל ילדים 2008

המושג זהות סביבתית, שכוונתו זהות עם הסביבה הטבעית, הוא בתחום עיסוק צבורי וחינוכי חדש, שהחל להתפתח אחרי יציאת הספר 'האביב הדומם', מאת רחל קרסון, בשנת 1962.

התחום החדש כולל פילוסופיות, תיאוריות וגישות סביבתיות חדשות, דורש מינוחים חדשים והסתכלות מחודשת על הגדרות של מושגים כגון זהות, סביבה טבעית ואחרים.

האיומים הסביבתיים ההולכים וגדלים על החי והצומח הטבעי ועל איכות החיים בכדור הארץ הביאו למסקנה, שההתמודדות עם הנושא אינה טכנית בלבד ודורשת גם שינוי בעמדות והתנהגויות של בני האדם. יש לחנך דור עתיד, שיהיה בעל מודעות וזהות סביבתית, ויהיה  מסוגל להתמודד עם המפגעים הסביבתיים והרס הטבע.  לשם כך, נוצרו תכניות חינוכיות ומודלים שונים. רוב התכניות החינוכיות בתחום הסביבה עוסקות בהוראת ידע, אך הסתבר, שידע בלבד אינו מספיק בכדי לגרום לשינוי התנהגותי. תכניות שמתימרות לגרום גם לשינוי עמדות והתנהגות אינן רבות ואלה שנכתבו – רובן לא הוערכו. בעבודה נסקרו ארבע מחקרי הערכה של תכניות ומודלים לתכניות לימודים שנועדו ליצור שינוי התנהגותי. שלוש מהן בנושא סביבה והאחת בנושא זהירות בדרכים. המסקנה היא, שישנו מודל התערבות בהוראה, שניתן ליישמו כדי ליצור שינוי בעמדות ובהתנהגות כלפי הסביבה. ההתערבות כוללת תכנית רבגונית – בכיתה ומחוץ לכיתה, מעורבות עם אנשי הקהילה, אינטראקציה עם חומרים אמיתיים, מהחיים, סימולציות ודיונים על תחומים מוסריים ופעולות מעשיות, יישומיות.

להמשך........

דוקטורט בפילוסופיה: חסימה והעצמה במרחב החינוכי ובמרחב הציבורי - נשים במערכת החינוך הערבית בישראל 2006

להמשך.........

סמינריון בחינוך: מיקומו וביצועו של חינוך יהודי בבית הספר 2011

טיפוח זהותו היהודית של התלמיד הינו מרכיב חיוני של חזון בית הספר מאז הקמתו בשנת 1913.
"בפרוגראמה לכל שנת לימוד" שיצא לאור עם הקמתו של בית הספר, המנהל הראשון של בית הספר ארתור
בירם כתב את המילים הבאות:
"מטרה אחת לנו: להקים דור של עוזרים חדשים לגאולת ארצנו ושחרור עמנו... שאיפתנו
לתת לתלמידים את היסודות העיוניים שיכשירם לעבודה עצמית וחופשית, להכשירם הכשרה
טכנית, שאין להקנותה, לפי דעתנו, אלא על ידי מלאכת ידיים... אנשי מעשה שיהיו מוכשרים
1 לעבוד עבודת ארצנו. אנשים שכל מילה תהיה להם מעשה... "

בנוסף, כחלק ממטרות בית הספר, ארתור בירם אמר שבתחום הלאומי מטרת בית הספר הנה:
"... לתת לתלמידים חינוך עברי לאומי, עלינו לקשר, אפוא, את נפשות תלמידינו לעברנו
הגדול, להנחיל אותם את היצירות הגדולות, שיצר עמנו במשך שנות מאות קיומו. ידיעה
עמוקה ביהדות צריכה לשמש להם למקור הרגשתם הלאומית. לא אך את הספרות התנ"כית
אנו רוצים להקנות להם, אלא גם את ספרותנו המאוחרת".
במסגרת טיפוח זהות יהודית ננקטו צעדים שונים לאורך היסטוריה של בית הספר. לדוגמא, בשנים הראשונות
נוסדו "גדודי הצופים המשוטטים" בבית הספר שלאחר מכן טופחו כשבט הצופים "משוטטי הכרמל". בשמונה
שנים האחרונות הושם דגש מחודש על חינוך יהודי בבית הספר. נגה כוכבי, הרכזת הפדגוגית של אחד
הסניפים, יזמה תכנית חדשה בבית הספר, בשם "תכנית עמיות יהודית".
המטרה המרכזית של התכנית במילים שלה (נספח 2):
התכנית לעמיות יהודית חותרת למיצוי מיטבי של הסולידריות היהודית ברוח של תיקון עולם במופת
חברתי גלובלי ולטיפוח זהות יהודית וציונית בקרב מורים ותלמידים.
בשמונה השנים האחרונות, במסגרת "תכנית עמיות יהודית", מתקיימים קשרים עם בתי ספר יהודיים
מקהילות שונות (איסטנבול,סן פרנסיסקו, רוסריו, בואנוס איירס, מוסקבה), נוסף על תכניות תאומות שהובלו
לאורך ההיסטוריה של בית הספר, עם בוסטון, לונדון, אתונה ועוד בהקשרים אחרים. מורים מבית הספר
שנחקר ומבתי ספר בקהילות, יזמו פרויקטים מגוונים בתחומים שונים כגון חברה, מתמטיקה, וחגים וכן
התקיימו חילופי משלחות של מורים ותלמידים. אחת המטרות של התכנית, היתה לטפח אוריינות יהודית
בקרב המורים ולהכניס טיפוח זהות יהודית לסדר היום של כל מורה במקצועות שונים. מטעמים שונים,
השתלבות הנושא "עמיות יהודית" היתה על פי רוב, סמויה בעבודתו של המורה. בשנה האחרונה עם שינוי
במסגרת של תכניות לימוד כגון שפה ותכניות חברתיות, תכנית עמיות יהודית תפסה מקום גלוי בעבודתו של
המורה.
מאחר והתכנית "עמיות יהודית" הפכה לחלק אינטגראלי מתכנית העבודה הפדגוגית, מטרת עבודה זו הנה
לחקור את קיומו וביצועו של חינוך יהודי בבית הספר.

להמשך......

תפקיד הספרייה בטיפוח אוריינות מידע בבתי ספר

1.      בתי הספר הדתיים מציעים לתלמידיהם מגוון רב יותר של פעילויות שאינן תלויות במשאבים הפיזיים, ובמיוחד פעילויות לעידוד הקריאה.

2.      לעומת זאת, בתי ספר ממלכתיים מעניקים לתלמידים הזדמנויות לפתח את אוריינות התקשוב תוך שימוש עצמי בקטלוג הממוחשב.

3.      השימוש בתקליטורים במחשבים הוא רחב, ואילו ניצול המשאבים המקוונים התלויים בתשלום הוא מצומצם בשני המגזרים.

4.      לא גילינו יחס עקבי בין גודל בית הספר ומספר המחשבים העומדים לרשות התלמידים. יש בתי ספר גדולים עם מעט מחשבים ויש בתי ספר קטנים עם מחשבים רבים.

5.      ישנן עדיין ספריות שאינן מחוברות לרשת האינטרנט (בשני המגזרים) ואף אינן מצוידות במחשבים כלל (במגזר הדתי).

6.      מצאנו כי בבתי הספר הממלכתיים, התלמידים תלויים יותר בספרניות למציאת מידע מאשר בבתי הספר הדתיים.

7.      ניתן להסביר זאת בפער המשמעותי במתכונת ההדרכה בין שני הזרמים: בתי הספר הדתיים נוטים בחוזקה לתת לתלמידיהם הדרכה יסודית ומעמיקה יותר להתמצאות בספרייה מאשר בתי הספר הממלכתיים.

8.      יש חשיבות רבה לשלב את הספרניות בצוות הפדגוגי. ראינו כי בבתי ספר בהם הדבר נעשה, הספרניות פעילות מאוד בקרב צוות המורים ומסייעות רבות בעיצוב ובהעשרה של תוכניות הלימודים. הדוגמה החיובית שמשמשות בתי ספר דתיים, על פי ממצאי הסקר, צריכה להתרחב גם לשאר בתי הספר.

להמשך......

תיזה בחינוך: ''היצירה הזו היא של כולנו'': ביטוי אישי והעצמה קבוצתית בפעילות אמנותית משותפת 2009

עבודה זו עוסקת ביחסים שבין ביטויו האישי של היחיד לבין מבנה ואיכות החוויה
המשותפת של הקבוצה במסגרת פרויקט אמנות קבוצתי מפגש עבודה של קבוצה לצורך
יצירת עבודת אמנות משותפת מערער על התפיסה המקובלת, לפיה יצירה אמנותית נוצרת
בתחום היחיד המציג את עבודתו כתוצר מוגמר בפני החברה. בחינת פרויקט ''החלומות'', אותו
ליוויתי לצורך מחקר זה, המתנהל באופן שיתופי הדוק, העלתה תהיות עקרוניות וציפייה
למתחים. המחקר בודק את השפעתה של ההשתתפות בפרויקט יצירה אמנותית משותפת
לקבוצה הן על היחיד והן על הקבוצה הפועלת בצוותא. בנוסף, נבחנו השפעות של גורמים
פיזיים וחברתיים בסביבת הפרויקט על התפתחותה של יצירת האמנות המשותפת, כמו גם
השפעתה של היצירה על סביבותיה.
הבנה של תהליכי העבודה והתהליכים החברתיים המתרחשים בפרויקט אמנותי קבוצתי
דורשת התייחסות לתחום הפרט ולתחום הקבוצה גם יחד. לחקר סוגיות אלו נבחנו מאפייני
התהליכים היצירתיים של היחיד הפועל במסגרת הפרויקט האמנותי הקבוצתי, נבדק כיצד
מתארים ומעריכים המשתתפים את משמעותו של התהליך בעבודה הקבוצתית )לעומת הדגש
על התוצר האמנותי( בדפוסי הפעילות השונים, ומה היו השלכותיהם על התוצר המשותף
ולבסוף נבדקה השפעתה של היצירה המשותפת מבחינת ההעצמה הקבוצתית וחיזוק ההון
התרבותי והחברתי בקבוצה היוצרת ובסביבתה.
כבסיס תיאורטי לבחינת תחום הפרט בפרויקט, חוקרת עבודה זו את החוויה האסתטית
של היחיד היוצר. הדיון במהותה של החוויה המתקיימת כתוצאה מההתנסות האסתטית נשען
על תיאוריות מתחום האסתטיקה ומתחום החינוך לאסתטיקה ומתבססת על כתביהם של
דיואי, )1258(, אייזנר, (1285 ,1279( ואחרים. משמעות החוויה האסתטית נבחנת גם על רקע
המסגרת הקבוצתית בפעילות שנחקרה לצורך המחקר.
בהקשר למרחב הקבוצתי נבדקו תפיסות העוסקות במהות הקבוצה )תמיר, 9005;
כתריאל, 1222; הרץ – לזרוביץ' ופוקס, 1287; אנוך, 9000 ואחרים( ובאמנות ככלי חברתי
וכתוצר של עבודה קבוצתית, תוך התייחסות לתחום הטיפול באמנות )מרקמן–סימנס, 1224;
קמפבל, 9004 ואחרים( ולתחום הארגוני )רוזנווסר ונתן, 1227; וייסמן ואנגל, 1222 ואחרים(.

להמשך........

עבודת גמר מ.א. בחינוך לגיל הרך: עמדות ותפיסות של מחנכות - מטפלות בכיתת תינוקות במעונות יום בנושא היחסים החברתיים בין התינוקות במסגרת 2008

מחקר זה עוסק בעמדות ובאמונות של מחנכות- מטפלות בכיתת תינוקות במעון יום לגבי שהייתם
של תינוקות בקבוצת השווים ולגבי היחסים החברתיים המתפתחים ביניהם .
בישראל נמצאים ילדים במסגרות קבוצתיות מגיל צעיר יחסית, תינוקות נכנסים למסגרות אלה
החל מגיל שלושה חודשים , גת( 2004). במסגרת המעון הם נמצאים לעיתים עם 16 - 24 תינוקות
נוספים .
מחקרים על התפתחות הקומפטנטיות החברתית מראים שלתינוקות יש יכולות חברתיות
המתפתחות מגיל צעיר ובעצם כבר מלידתם (Howes, 1987) .
הדמות המשפיעה על תינוקות במסגרת המעון היא המחנכת- מטפלת שנמצאה כמשפיעה על
התנהגות התינוקות בכל המישורים ובתוכם גם המישור החברתי (NICHD, 1997). מאחר
והמחנכות-מטפלות נמצאו כבעלות השפעה רבה, מחקר זה ביקש לבדוק את עמדותיהן
ואמונותיהן בנוגע לשהיית התינוקות בקבוצה באופן כללי ובאופן ממוקד יותר האם לדעתן יש
יחסים חברתיים בין תינוקות? מה לדעתן משפיע על יחסים אלה? ואיך הן רואות את תפקידן
והשפעתן בהקשר זה ?
המתודולוגיה שנבחרה למטרת מחקר זה היא המתודולוגיה האיכותנית כיוון שהמניע היה הרצון
להבין את נקודת מבטן הסובייקטיבית של המחנכות-מטפלות .
למטרות המחקר נבחרו 10 מחנכות מט- פלות המשתייכות לחברה העירונית באשדוד המפעילה
מעונות יום ברחבי העיר. נערכו ראיונות חצי מובנים עם המחנכות-מטפלות בהם הן נשאלו באופן
כללי על המשמעות שנותנת המחנכת- מטפלת לעצם שהיית התינוקות בקבוצה ובנוסף להבין יותר
לעומק את המשמעות, אם ישנה, לדעתן ליחסים החברתיים בין התינוקות. בניתוח הנתונים
התבססתי "על התיאוריה המעוגנת בשדה" (grounded theory) בהתאם לה, בניתי קו סיפורי
והמשגה של התופעה שהוא פרי הניתוח של ראיונות המחנכות- מטפלות במחקר זה (שקדי, 2003 ).
ניתוח הראיונות התבסס על קידוד וקטגוריזציה, הממצאים הצביעו על המורכבות בה המחנכות-
מטפלות תופשות את עבודתן בכיתת התינוקות וכן על העובדה כי העמדות והאמונות של
המחנכות-מטפלות משפיעות באופן משמעותי על התנהגותן כלפי התינוקות בכלל ובהקשר
החברתי בפרט.

להמשך......

דוקטורט בפילוסופיה: פיתוח תפיסה אקולוגית להנחיית תהליכי שינוי בית ספריים - שני חקרי מקרה 2006

המחקר עוסק בהבניית תפיסה חלופית לתפישה המסורתית של יעוץ ארגוני - הבניית תפיסה אקולוגית. על פי תפיסה זו לא ניתן להסתפק בתפיסות יעוציות שביסודן הפרדיגמה הפוזיטיביסטית: תפיסות הרואות ארגונים, בכלל זה בתי ספר, כמערכות סגורות. תפיסות המכתיבות שימוש במודלים יעוציים אוניברסליים ודטרמיניסטיים, המניחים תלות בין תשומות יעוציות לתפוקות ארגוניות ותהליכיות.

התפיסה היעוצית אקולוגית, תוצר מחקר זה, מתבססת על תפיסת ארגונים כמערכות פתוחות, בהן המציאות הארגונית הינה דינמית ודיפרנציאלית. על פי תפיסה זו היועצ/ת הינו חלק מתוך המציאות הארגונית, כשמציאות זו נבנית ומשתקפת באינטראקציות השונות בין השותפים השונים לעשייה, בזמן נתון. מכאן, כל עוד קיימת שונות בין מנהיגים/ות, שותפים/ות לעשייה ובין יועצים/ות, תתעצב בכל ארגון מציאות ייחודית. המציאות תתעצב מתוך אותן אינטראקציות פרטיקולריות שאינן ניתנות לניבוי ו/או העתקה. משמע, לא קיימת גישה אחת שיש בה בכדי להציע אמת אולטימטיבית עבור יועצים/ות ארגוניים/יות בכלל. על כל יועצ/ת לחקור את פעולתו, להמשיגה ולהבנות ממנה את גישתו הייחודית האפשרית והרצויה עבורו כסובייקט, המקיים יחסי גומלין עם שותפים/ות בקונטקסט בעל איפיונים יחודיים. על פי תפישה זו יבנה היועצ/ת את תפיסתו הייחודית ואת הפרקטיקה הנלווית לה על בסיס התבוננות, רפלקסיה והמשגה של פעילותו, כשהוא פועל ובעת ובעונה אחת גם מתבונן על פעולותיו.

לשם כך, נדרשים יועצים/ות לחשיבה חדשה - חשיבה אקולוגית, הגורסת כי המציאות אינה ייצוג של העולם, אלא פרי תפיסתו של האדם. הידע אינו ישות חיצונית אוביקטיבית אלא סוביקטיבית הניבנית על ידי כל פרט, ו/או באינטראקציה קבוצתית (Keiny, 1995, 2001 ; Schon, 1983).

להמשך.......

עבודת גמר מ.א. בהיסטוריה ופילוסופיה של החינוך: בין יאוש לתקוה - ביקורת החינוך הדמוקרטי במושגיו של מישל פוקו

החינוך הדמוקרטי התפתח בעשרים השנים האחרונות מבית ספר בודד בחדרה לזרם חינוכי נרחב בארץ ובעולם. עקרונותיו מיושמים בכ-25 בתי ספר בארץ ומאות בתי ספר מכ-30 מדינות ברחבי העולם עורכים מדי שנה כנסים בין לאומיים תחת השם Idec (International Democratic Education Conferences), כנסים שהחלו בישראל. בנוסף, מספר פרויקטים חינוכיים בארץ, המופעלים על ידי המכון לחינוך דמוקרטי מיישמים את עקרונותיו והזרם זוכה לכתבות והתייחסות תקשורתית גוברת. עם זאת, עקרונותיו של החינוך הדמוקרטי עדיין לא גובשו בספרות המחקרית כזרם מובחן, וההתייחסות אליו היא לרוב כאל גלגולו של החינוך הפרוגרסיבי ותו לא.

עקרונות החינוך הדמוקרטי אכן נעוצים ברעיונות החינוך הפרוגרסיבי שגובשו תחילה על ידי ז'ן ז'אק רוסו, אבי החינוך ה"טבעי". רוסו, כמו פסטולוצי ופרבל הסיטו את מרכז הכובד החינוכי מפיתוח התבונה אל פיתוח הרגש, מלמידה פאסיבית אל למידה אקטיבית והעלו על סדר היום החינוכי את מושג החופש. טולסטוי בעקבותיהם ובמיוחד ג'והן דיואי פיתחו תורות חינוכיות הרואות את הילד במרכז ובפיתוח הניסיון של הילד את המטרה החינוכית. דיואי ראה בחינוך שכזה גם מטרה חברתית: ילד שיבחר בתחומי הלימוד ויקיים חיים דמוקרטיים בבית הספר, ילמד מתוך הניסיון להיות אזרח פעיל ויסגל תכונות של לומד לאורך החיים.  בעקבות דיואי והוגים אחרים, התפשט החינוך הפרוגרסיבי בעולם. בין בתי הספר המפורסמים יש להזכיר את פנימיותיהם של א.ס. ניל ויאנוש קורצ'אק. סאמרהיל של ניל הדגיש את החופש והמיתירנות וקורצ'ק את הכבוד שנדרש לתת לילד במעשה החינוכי. הרעיונות הפרוגרסיביים קיבלו ביטוי גם בישראל בבתי הספר העמלניים, בחברות הילדים ובזרם החינוכי של תנועת העובדים.

בשנות ה-60 וה-70 רעיונות החינוך הפרוגרסיבי זכו לצמיחה מחודשת עם התפתחותה של הפסיכולוגיה ההומאניסטית, שהדגישה את הצורך של האדם במימוש עצמי ובמתן תנאים שיאפשרו זאת. לורנס קוהלברג עם ה"קהילה צודקת" ודניאל גרינברג של "סאדברי ואלי" הם מההוגים הידועים שניסו לממש רעיונות אלו. בארץ הוקמו בתי הספר הפתוחים, אך רובם נסגרו לקראת סוף שנות ה-80, עת הוקם בית הספר הדמוקרטי הראשון.

מאחר ועקרונות החינוך הדמוקרטי טרם הוגדרו בספרות המחקרית, נערך בעבודה זו מחקר מקדים שמטרתו להגדיר את עקרונותיו של זרם זה, מתוך ניתוח מסמכי יסוד של בתי הספר הדמוקרטיים בארץ ומתוך השוואתם לספרו של יעקב הכט, אבי התנועה בישראל, החינוך הדמוקרטי – סיפור עם התחלה. מניתוח עקרונות אלו, עולה כי החינוך הדמוקרטי הוא אמנם גלגולו האקטואלי של החינוך המתקדם, אשר שם את כבוד האדם ואת החינוך לאוטונומיה כמטרות מרכזיות. אך בנוסף להן, שם החינוך הדמוקרטי את מימושן של זכויות האדם במרכז, הלכה למעשה. הדמוקרטיה נתפסת, בשיטת חינוך זו, כדרך הטובה ליישומן של זכויות אדם ובכך החינוך הדמוקרטי מקבל גוון פוליטי יותר מאשר הנסיונות החינוכיים החדשניים שהיו לפניו.

להמשך..... 

סמינריון בחינוך: עמדות סטודנטים להוראת אנגלית כלפי מאפיינים שונים של למידה שיתופית בסביבה מתוקשבת

למידה שיתופית היא מושג שהיה קיים עוד לפני עידן האינטרנט, והרבה לפני עידן הלמידה המתוקשבת. למושג זה חשיבות רבה בכל הדיסציפלינות ובמיוחד בחינוך, מאחר והוא מתייחס לאינטראקציה בין האינדיבידואל לסביבה. למידה שיתופית מאפשרת לכל לומד לבטא את עצמו בתוך קבוצה ומאפשרת לו ליצור קשרים חברתיים עם אותה קבוצה בו זמנית.

שילוב למידה שיתופית בסביבה מתוקשבת הוא פריצת דרך בעידן הלמידה המתוקשבת מאחר והוא מעצים את איכות הלמידה מרחוק

ועשוי ומנוגד לטענות כי למידה מרחוק מחלישה את האינטראקציה של הלומד עם הסביבה עד כדי גרימה להתנתקות הלומד מהחיים החברתיים. 

בסמינריון זה נחקרה עמדת הסטודנטים כלפי למידה שיתופית בסביבה מתוקשבת. המחקר בדק האם למידה מתוקשבת תורמת ללומד מבחינה לימודית רגשית ואישית.

אוכלוסיית המחקר כללה שמונה סטודנטים להוראת אנגלית הלומדים במכללה לחינוך ע"ש קיי בבאר-שבע, לקראת B.Ed, בקורס הבעה בכתב. הסטודנטים השיבו לשאלון שניתן להם במהלך לימודיהם בשנת הלימודים תשס"ב.

מן המחקר עולים ממצאים שונים, ביניהם, חשיבותו של תפקיד המנחה בלמידה שיתופית בסביבה מתוקשבת.   

נמצא גם כי הסטודנטים עדיין אינם רגילים ללמידה בסביבה מתוקשבת וכי לוקחים חלק בשיעור מאחר וזה חלק מדרישות הקורס. יתרה מזאת, הם אינם רואים את הלמידה בסביבה מתוקשבת כבסיס ללמידה האישית שלהם.

להמשך.......

עבודת גמר מ.א. בחינוך: ''היצירה הזו היא של כולנו" - ביטוי אישי והעצמה קבוצתית בפעילות אמנותית משותפת 2009

עבודה זו עוסקת ביחסים שבין ביטויו האישי של היחיד לבין מבנה ואיכות החוויה המשותפת של
הקבוצה במסגרת פרויקט אמנות קבוצתי מפגש עבודה של קבוצה לצורך יצירת עבודת אמנות
משותפת מערער על התפיסה המקובלת, לפיה יצירה אמנותית נוצרת בתחום היחיד המציג את
עבודתו כתוצר מוגמר בפני החברה. בחינת פרויקט ''החלומות'', אותו ליוויתי לצורך מחקר זה,
המתנהל באופן שיתופי הדוק, העלתה תהיות עקרוניות וציפייה למתחים. המחקר בודק את
השפעתה של ההשתתפות בפרויקט יצירה אמנותית משותפת לקבוצה הן על היחיד והן על
הקבוצה הפועלת בצוותא. בנוסף, נבחנו השפעות של גורמים פיזיים וחברתיים בסביבת הפרויקט
על התפתחותה של יצירת האמנות המשותפת, כמו גם השפעתה של היצירה על סביבותיה.
הבנה של תהליכי העבודה והתהליכים החברתיים המתרחשים בפרויקט אמנותי קבוצתי
דורשת התייחסות לתחום הפרט ולתחום הקבוצה גם יחד. לחקר סוגיות אלו נבחנו מאפייני
התהליכים היצירתיים של היחיד הפועל במסגרת הפרויקט האמנותי הקבוצתי, נבדק כיצד
מתארים ומעריכים המשתתפים את משמעותו של התהליך בעבודה הקבוצתית )לעומת הדגש
על התוצר האמנותי( בדפוסי הפעילות השונים, ומה היו השלכותיהם על התוצר המשותף
ולבסוף נבדקה השפעתה של היצירה המשותפת מבחינת ההעצמה הקבוצתית וחיזוק ההון
התרבותי והחברתי בקבוצה היוצרת ובסביבתה.
כבסיס תיאורטי לבחינת תחום הפרט בפרויקט, חוקרת עבודה זו את החוויה האסתטית
של היחיד היוצר. הדיון במהותה של החוויה המתקיימת כתוצאה מההתנסות האסתטית נשען
על תיאוריות מתחום האסתטיקה ומתחום החינוך לאסתטיקה.

להמשך......