במסגרת התחום הרחב של המחקר התרבותי-חברתי של חיי היומיום חקר הדיבור תופס מקום מרכזי
בניתוח הפעולות הדיסקורסיביות המבוצעות על ידי המשתתפים במפגשים חברתיים מסוגים שונים. מחקר
זה יוצא משאלת החוויה והבניית הסובייקטיביות באינטראקציה, וספציפית, מהשאלה איך אלה מובנות
ומוסדרות על ידי הדיבור באינטראקציה. שתי שאלות מרכזיות הנוגעות להבנת החוויה האנושית באופן
כללי עולות גם בחקר הדיבור: 0. שאלת המניע של הפרט לבצע פעולות ו-3. שאלת המבנה התפיסתי
שמארגן את התנהגותו. מטרתה של עבודה זו היא לבחון כיצד שלוש גישות-יסוד מרכזיות למחקר
האינטראקציה והדיבור – גישותיהם של ארווינג גופמן, הארולד גרפינקל והארווי סאקס – מתייחסות
לשתי השאלות האלה, להצביע על מגבלותיהן בבחינת החוויה של הפרט ולהציע דרך להאיר אספקט זה
על ידי ניתוח של פעולות התמקדות דיסקורסיביות. ניתוח פעולות ההתמקדות של הפרט באינטראקציה
מאפשר לחשוף דגמים הביטואלים המסדירים את החוויה במהלך אינטראקציה בסיטואציה נתונה. בנוסף,
חשיפת הדגמים החווייתיים מאירה מחדש את אופיו ותפקידו של הדיווח הרפלקסיבי של אנשים על
חוויה מהעבר, בכך שהיא מציעה להתייחס לדיווחים אלה כדרכים להענקת משמעות מוסרית לאותה חוויה
באמצעות שיחים מגוונים של מוטיבציות ורגשות.
להמשך................
להמשך................