בעשור האחרון, נערכו מספר ניסיונות תיאורטיים ואמפיריים להסברת הקשר בין מצבם הנפשי של אנשים
טרנסג'נדרים לבין יחסה המפלה של החברה כלפיהם. ניסיונות אלו מצביעים על חשיפתם של טרנסג'נדרים עוד משחר
ילדותם ללחצים חברתיים לקונפורמיות מגדרית ולהתמודדות בלתי פוסקת בבגרותם עם סטיגמה, דעות קדומות
ואפליה במרחבים ציבוריים שונים. החשש מפני יחס מזלזל, תקיפות אלימות ולעתים אף רצח, גורם לאוכלוסייה זו
להגיע למצבי סיכון המתבטאים בשיעורים גבוהים של ניסיונות אובדניים, פגיעה עצמית, שימוש בחומרים ממכרים,
הפרעות אכילה, חרדות ודיכאון.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון באופן אמפירי את הקשר בין חשיפה ללחצים חיצוניים )טרנספוביה
במרחבים ציבוריים כלליים, במקומות התעסוקה ובשירותי הבריאות( וללחצים פנימיים )קונפליקט ההסתרה-חשיפה
וטרנספוביה מופנמת( לבין בריאותם הנפשית של טרנסג'נדרים. המחקר אף בוחן את תרומתם של משאבי תמיכה
)משפחה וקהילת הטרנסג'נדרים( לקשר זה. מודל המחקר נגזר מתוך מודל ה'לחץ על מיעוטים', המבוסס על ידע
אמפירי ותיאורטי אודות מיעוטים מיניים )הומואים, לסביות וביסקסואלים(, אשר חשופים אף הם ללחצים הנובעים
מסטיגמה ובורות חברתית.
במחקר השתתפו 200 אנשים אשר הגדירו עצמם טרנסג'נדרים וחיים בישראל, בגילאי 06 ומעלה. המשתתפים
גויסו באמצעות איתוראינטרנטי ברשימות תפוצה ייעודיות, פורומים, ואתרים קהילתיים מרכזיים.מילוי השאלון
נעשה באמצעות גרסה אלקטרונית, אשר בחנהנתונים אישיים, בריאות נפשית, תמיכה משפחתית, חשיפת הזהות
הטרנסג'נדרית, קשרים חברתיים בין טרנסג'נדרים וחשיפה לאירועים טרנספוביים במרחבים ציבוריים כלליים,
בשירותי הבריאות ובתעסוקה או לימודים.
להמשך.............
להמשך.............