רשת הפייסבוק הוא עובדה קיימת והיא מונה בעת כתיבת שורות אלה )מאי 2011( קרוב ל-700
מיליון משתמשים. בישראל רשומים 3.5 מיליון משתמשים. %57 מתוכם, 1.8 מיליון משתמשים,
הם בגילאי 18-31. זוהי קבוצת האוכלוסיה שאני מלמד . ישראל מונה כיום 7.75 מיליון תושבים,
מתוכם - 1.6 מיליון תושבים בגילאים שבין 18-31.
קיים אם כן מתאם גדול בין שתי הקבוצות המראה שלכל קבוצת הגיל הזו יש דף בפייסבוק.
הפייסבוק, אם כן, הוא אמצעי נגיש לכל אחד מבני הקבוצה, ובהשלכה גם לכל הסטודנטים.
לפייסבוק, יתרון משמעותי על פני פלטפורמת אי לרנינג אחרת. הכניסה לפייסבוק היא על
בסיס הרצון של הסטודנטים להתעדכן במה החברים שלהם עשו/חשבו/העלו היום, מה
הסטטטוס שלהם? מה הם מתכוננים לעשות מחר וכדומה. התנועה בפייסבוק היא וולונטרית,
אימפולסיבית, טבעית. לא צריכה להיות סיבה כדי להכנס לפייסבוק, עבור קבוצת הגילאים
אותה אני מלמד, הפייסבוק הוא טבע שני ועבור אחדים הוא אף סוג של התמכרות. בהשוואה:
לכיתת אי לרנינג יש צורך להיכנס במיוחד על פי הנחייה "מלמעלה" של המורה או צורך למלא
אחר מטלה/פעילות מסויימת המתרחשת בה.
יהיו מי שיטענו כי יש לראות באימפולסיביות הזו תכונה שלילית - אך זהו אינו הנושא לדיון.
נהפוך הוא: אני מבקש לג ייס אותה לצרכים דידקטיים בדיוק בשל כך: הסטודנטים ממילא
נמצאים בפייסבוק, מדוע אם כך לא להפוך את דף הפייסבוק ל"כיתה"? המהלך יוצר תנאים
אידיאליים להוראה: לא צריך לבקש מהתלמידים להכנס לכיתה... הם נכנסים בעצמם!
וה"שהייה" בכיתה כל כך חיובית בעינהם עד כי צריך ממש להתחנן בפניהם לצאת ממנה!
במילים אחרות: הבחירה בפייסבוק מציגה פוטנציאל גדול כיוון שכל אוכלוסיית היעד נמצאת בו
ממילא ומכיוון שהוא הסביבה הטבעית עבורם.
ייחודיות נוספת היא בכך שהפעילות מתקיימת בתווך דיגיטאלי המונע על ידי הסטודנטים
עצמם, על פי חוקיות שהם אחראים לה, מתוך סדר פנימי שלהם, על פי רצונם החופשי וכפי
שגם נראה, בהתאם למאפיינים הייחודיים של הרשת בכלל והרשת החברתית בפרט.
לעומת הרפליקה הדיגיטלית של הכיתה כדוגמת מּודל המשתמשת בדיגיטאליות כאמצעי
טכנולוגי, הרשת החברתית מתבססת על הדיגיטאליות כקונספט. הרשת היא עמוד תווך בשיח
הדיגיטאלי ולא אמצעי טכנולוגי. ההבדל הוא מהותי ומשמש ציר מרכזי בעבודתי.
ייחודיות נוספת למחקר זה היא כי ההוראה באמצעות הרשת החברתית יוצרת מציאות פדגוגית
חדשה שיש לה השלכות משמעותיות על מעמד המורה. ההוראה הופכת מפרונטלית לשיתופית
והמורה מודח מהסטטוס של ה"סובייקט היודע" לזה של ה"סובייקט המסייע", סיטואציה
המשנה בקוטביות את האופן בו הוא נדרש לתפקד ואת פוליטיקות הכוח המניעות אותו ואת
הכיתה.
להמשך.....
מיליון משתמשים. בישראל רשומים 3.5 מיליון משתמשים. %57 מתוכם, 1.8 מיליון משתמשים,
הם בגילאי 18-31. זוהי קבוצת האוכלוסיה שאני מלמד . ישראל מונה כיום 7.75 מיליון תושבים,
מתוכם - 1.6 מיליון תושבים בגילאים שבין 18-31.
קיים אם כן מתאם גדול בין שתי הקבוצות המראה שלכל קבוצת הגיל הזו יש דף בפייסבוק.
הפייסבוק, אם כן, הוא אמצעי נגיש לכל אחד מבני הקבוצה, ובהשלכה גם לכל הסטודנטים.
לפייסבוק, יתרון משמעותי על פני פלטפורמת אי לרנינג אחרת. הכניסה לפייסבוק היא על
בסיס הרצון של הסטודנטים להתעדכן במה החברים שלהם עשו/חשבו/העלו היום, מה
הסטטטוס שלהם? מה הם מתכוננים לעשות מחר וכדומה. התנועה בפייסבוק היא וולונטרית,
אימפולסיבית, טבעית. לא צריכה להיות סיבה כדי להכנס לפייסבוק, עבור קבוצת הגילאים
אותה אני מלמד, הפייסבוק הוא טבע שני ועבור אחדים הוא אף סוג של התמכרות. בהשוואה:
לכיתת אי לרנינג יש צורך להיכנס במיוחד על פי הנחייה "מלמעלה" של המורה או צורך למלא
אחר מטלה/פעילות מסויימת המתרחשת בה.
יהיו מי שיטענו כי יש לראות באימפולסיביות הזו תכונה שלילית - אך זהו אינו הנושא לדיון.
נהפוך הוא: אני מבקש לג ייס אותה לצרכים דידקטיים בדיוק בשל כך: הסטודנטים ממילא
נמצאים בפייסבוק, מדוע אם כך לא להפוך את דף הפייסבוק ל"כיתה"? המהלך יוצר תנאים
אידיאליים להוראה: לא צריך לבקש מהתלמידים להכנס לכיתה... הם נכנסים בעצמם!
וה"שהייה" בכיתה כל כך חיובית בעינהם עד כי צריך ממש להתחנן בפניהם לצאת ממנה!
במילים אחרות: הבחירה בפייסבוק מציגה פוטנציאל גדול כיוון שכל אוכלוסיית היעד נמצאת בו
ממילא ומכיוון שהוא הסביבה הטבעית עבורם.
ייחודיות נוספת היא בכך שהפעילות מתקיימת בתווך דיגיטאלי המונע על ידי הסטודנטים
עצמם, על פי חוקיות שהם אחראים לה, מתוך סדר פנימי שלהם, על פי רצונם החופשי וכפי
שגם נראה, בהתאם למאפיינים הייחודיים של הרשת בכלל והרשת החברתית בפרט.
לעומת הרפליקה הדיגיטלית של הכיתה כדוגמת מּודל המשתמשת בדיגיטאליות כאמצעי
טכנולוגי, הרשת החברתית מתבססת על הדיגיטאליות כקונספט. הרשת היא עמוד תווך בשיח
הדיגיטאלי ולא אמצעי טכנולוגי. ההבדל הוא מהותי ומשמש ציר מרכזי בעבודתי.
ייחודיות נוספת למחקר זה היא כי ההוראה באמצעות הרשת החברתית יוצרת מציאות פדגוגית
חדשה שיש לה השלכות משמעותיות על מעמד המורה. ההוראה הופכת מפרונטלית לשיתופית
והמורה מודח מהסטטוס של ה"סובייקט היודע" לזה של ה"סובייקט המסייע", סיטואציה
המשנה בקוטביות את האופן בו הוא נדרש לתפקד ואת פוליטיקות הכוח המניעות אותו ואת
הכיתה.
להמשך.....