סמינר במדעי הרוח: "שמאטה-בהוונה או ויפאסנה- בהוונה האם השחרור הוא עניין של ידע מדיטטיבי או של טהור סגפני?" - המתח בין מדיטציית שמאטה למדיטציית ויפאסנה כפי שהוא מתבטא בשלוש שיטות תרגול במסורת הבודהיזם התרוואדי

על פי סטיבו (11) הבודהיזם התרוואדי מכיל באופן מסורתי שתי שיטות מרכזיות לטיפוח התודעה: טכניקות שמכוונות להשקטת התודעה (באמצעים של שליטה בגוף) וטכניקות שמטרתן לספק הבחנה אינטואיטיבית אינטלקטואלית של הדברים כפי שהם באמת. הטכניקה הראשונה מתייחסת לשמאטה, בשעה שהשניה מכונה ויפאסנה.

פירושה המילולי של המילה שמאטה הנו שלווה, רוגע. מדיטציה זו מכוונת להגעה למצב של שלווה על ידי מיקוד התודעה באובייקט אחד, (one pointed mind) ועל ידי פיתוח מצב תודעה המכונה "ג’הנה" שהנו מצב של ריכוז עילאי. ויפאסנה מתורגמת לעברית במילה תובנה (insight), פירושה המילולי הנו seeing clearly – לראות בבהירות – לראות את הדברים כפי שהם באמת.

מדיטציית ויפאסנה מכוונת לפיתוח תבונה – הבנת העולם והמציאות כפי שהם באמת.

ע"פ קאזינס, (4) למרות הפערים שנוצרו בין מצדדי השיטות השונות, מוסכם על הכל שהבודהיזם רואה את שתי שיטות המדיטציה כנחוצות או לכל הפחות בעלות ערך. ההבדלים הנם בשאלה של הפרופורציה בין שתי השיטות ובשאלה של סדר ההתפתחות. המחלוקות מתעוררות כשלגישה מסוימת ניתנת קדימות על פני השניה.

שיטות מסוימות של מדיטציה מבוססות על טענה לפיה רמה מתקדמת של מדיטציית שמאטה מזרזת והנה דרישת-קדם לויפאסנה (11), אחרות, טוענות ששמאטה איננה הכרחית כלל (11) ויש גישות הגורסות ששתי השיטות שלובות זו בזו יחד באופן שאינו ניתן להפרדה.

נראה כי בגבולות שלוש השקפות אלה, התפתחו בתוך הבודהיזם שיטות סותרות של מדיטציה, מה שמעורר את השאלה: האם השחרור הוא עניין של ידע מדיטטיבי או של טהור סגפני[ASE1] ?

השאלה היותר מדוייקת עבור בודהאדאסה והווי זמנים היא – מדיטציית תשומת-לב אל מול מדיטציה רפלקטיבית – אנליטית – קונטמפלציה.

להמשך.....