עבודה זו הינה תאור
מקרה טיפולי בבחור בשם מחמד המכור לסמים שנים רבות. מזה מספר שנים נמצא במרכז
לטיפול בנפגעי סמים בצפון הארץ. הוא מקבל מינון קבוע של מטדון. אולם לעיתים
מזומנות "מועד" ומשתמש בסמי רחוב. מחמד הופנה לטיפולי כמטפל באומנות.
במסגרת לימודי הפרקטיקום באומנות חזותית. במהלך הטיפול שערך 8 חודשים הוא הגיע
בהתמדה לפגישה שבועית.
הגישה שהחלטתי להשתמש
בעבודתי עם מחמד הייתה הגישה היונגיאנית. כמטפל באומנות בגישה היונגיאנית בחרתי
לתת לאומנות על סמליה לבוא לידי ביטוי
בהתערבות מינימאלית שלי. לשמחתי,
עבודותיו של מחמד היו מרובות סמלים: סמלים מהלא- מודע האישי יחד עם סמלים
מהלא-מודע הקולקטיבי וארכיטיפים רבים. עבודתו התפתחה בהתמדה והובילה לחשיפת אירוע
נסתר בעברו.
מחמד היה
"הגיבור" של מסעו במחוזות הנפש ואני נושא כליו ומגנו הנאמן.
הסוגיות שבחרתי לברר
בעבודת מחקר זו, באמצעות התהליך הטיפולי שמחמד עבר עד כה, היו שתיים: הראשונה,
לנסות לערוך הבחנה בין הסמלים מהלא- מודע האישי לאילו מהלא מודע הקולקטיבי. זאת
תוך כדי בדיקת דינאמיקת היחסים ביניהם במהלך הטיפול.
השנייה, לבדוק איזה
שינוי, אם בכלל, עברו הסמלים במהלך הטיפול. האם הם התקדמו והתפתחו יחד, צעד אחר
צעד, עם מהלך הטיפול.
התוצאה הייתה כמצופה.
הצלחתי, למיטב הבנתי, לקבוע אילו מהסמלים הם מהלא-מודע האישי ואלו מהקולקטיבי. כמו
כן, נמצא שהתקיימה דינאמיקה מעניינת בין הסמלים לפני חשיפת האירוע ולאחריו.
באשר להתפתחות הסמלים,
גם כאן התשובה היא חיובית. הסמלים התפתחו לאורך כל הטיפול ויצגו נאמנה את השינוי
שמחמד עבר.
אני שמח להוסיף שגם
במצבו של מחמד חל שיפור משמעותי. "המעידות" בסמי רחוב פחתו במידה ניכרת.
יתרה, מחמד פנה לרופא המרכז בבקשה להפחית במינון המטדון. גם ביחסיו עם סביבתו חל
שיפור ניכר.