חשיבותם
של המדיה השונים להעלאת רמת הידע והמודעות האזרחית של הציבור הינה ראשונה במעלה.
עוד במאה התשע עשרה, פרה העידן האלקטרוני, נעשה שימוש במדיה המודפסים אשר היוו כלי
להעברת מידע לתנועות החברתיות שביקשו לפרסם עצמן בקרב הציבור. במאה העשרים חברו
לתהליך זה הטלוויזיה והרדיו ואלו הגבירו את יחסי התלות בין המדיה לארגונים השונים.
קבוצות טרור, בעקבות התפתחות זו, היו מודעות לאפקט שיצרה התמונה הויזואלית על הקהל,
שהיה עמוק וארוך טווח יותר מזו שיצרה המילה המדוברת או המודפסת (הרמן, 1995; Nacos, 2006; Koopmans, 2004).
וולפספלד
(Wolfsfeld, 1997) הציג זאת באמצעות בחינת קבוצות מחאה אשר
התנגדו לתהליך אוסלו. תנועות אלה היו ברובן חסרות לגיטימציה ומשאבים ארגוניים. חוסרים
אלו הקשו מאוד על ייצוגם ההולם בבמה המרכזית – אמצעי התקשורת. אלו שימשו כלי ביטוי
נגיש להעברת מידע שוטף ויציב לכלל הציבור, מחד גיסא, אך מאידך גיסא, המידע שנמסר היה
נתון לשיקוליהם הבלעדיים, שהושפעו בין השאר מהאליטות השליטות. תלות זו השתנתה כאשר
לזירה נכנסו טכנולוגיות תקשורת חדישות (Wolfsfeld, 1984). כך קרה שבתחילת המאה העשרים ואחת, תנועות חברתיות וקבוצות טרור אימצו
טכנולוגיות תקשורת חדשות לפעולות ארגוניהן ולקידום מטרותיהן. יתרונותיה של
הטכנולוגיה במקרה זה שלפנינו, רשת האינטרנט, מסתכמים באפשרות קלה יחסית לתיאום בין
הפעילים, עלויות נמוכות בתפעול המערכת, טווח גאוגרפי רחב המביא עימו חשיפה
בינלאומית, גיוס תומכים, העברת מידע וגיוס מממנים. זאת ועוד, באינטרנט ניתן למצוא
שפע של מידע על התנועות ופעולותיהן, אין גורם אחד המנהל את הרשת ומקטעים שלה
יכולים להמשיך לפעול גם אם חלקים אחרים נפגעו. עבור ארגונים שונים הכמהים באופן
תמידי לפרסום מאפשרת טכנולוגיה זו ליצור פונקציה המייצגת את התקשורת האלטרנטיבית
כך שהיא מהווה תחליף לתקשורת הקיימת כמו גם אסטרטגיה וטקטיקה
בפני עצמה לשינוי ורפורמה בקרב המדיה השייכים לזרם המרכזי. (נוסק, 2001; Atton, 2002; Brinson, 2006; Downing, 2001).
מטרת
המחקר, אם כן, הינה למפות את השימוש באינטרנט הן של תנועות חברתיות (בין אם מדובר
בתנועות חברתיות שתחומי פעילותן שירותים חברתיים; חוק, סנגור, פוליטיקה ונושאים
בינלאומיים) והן של קבוצות טרור.
בעבר תנועות
חברתיות כמו גם קבוצות טרור ביקשו לדווח על קיומן, מטרותיהן ופעולותיהן בקרב
הציבור באמצעות המדיה המסורתיים. מנגד ביקשו המדיה לעשות שימוש בתנועות החברתיות,
בקבוצות הטרור ובפעילותן כחומר חדשותי, כך שנרקמה מערכת יחסים של תלות הדדית שלשני
הצדדים היה עניין בה, אם כי לא תמיד התלות והעניין היו שווים (Tilly, 2004; Wolfsfeld, 1997; Zald
& Ash, 1966).
במבט ראשון נראה כי הבדלי הכוחות הללו אינם קיימים באינטרנט, המהווה כלי רב חשיבות
לארגונים אלה, המבקשים להגיע לקהל בינלאומי, לגייס חברים נוספים, להמשיך בקשר רציף
עם ארגונים אחרים ולשלוט על ייצוגם התקשורתי (Gerstenfeld, Grant & Chiang, 2003).