בתחילת המאה ה 18- נערך ויכוח נוקב בין גוטפריד לייבניץ לבין התיאולוג סמואל קלארק, שהיה מיודעו של המוטיבציה הראשונית לעריכת העימות הכתוב היתה האשמה (הדדית) בדבר כפירה 2 אייזיק ניוטון ודיבר בשמו
בעיקרי האמונה הדתית הנוצרית. אולם במהלך ההתכתבות, מגייסים הצדדים לטובת העניין את עמדותיהם אודות טיבם של כוחות בדינמיקה בין גופים, מעמדה של המתמטיקה מבחינה אונטולוגית, תפיסת עקרונות -העל בפילוסופיה ובמיוחד את תפיסתם על מהות המרחב.
חליפת המכתבים הזו שבין קלארק ללייבניץ נחשבת לטקסט קלאסי בחקר הפילוסופי וההיסטורי של רעיון המרחב
בכלל, ושל תפיסת המרחב במאה ה- 18 בפרט. למרות הסקרנות והמתח המלווים את מי שקורא תכתובת מרתקת זו,
קשה להאמין שמי מהצדדים ראה בדיון המשותף הזדמנות לשמוע דעה אחרת ולהשתכנע. ככל שמעמיקים קרוא
מתחוורת העובדה שהצדדים הולכים ומתחפרים בעמדותיהם. עבורנו, שאיננו בני התקופה, אין זה מפתיע בהתחשב
בכך שהויכוח אינו נסוב סביב קיומם של עובדות אלא סביב פרשנות ותפיסת עולם, כך שחוסר ההכרעה בנושאים
מעין אלו מתבקש. אף על פי כן, חלופת המכתבים מהווה במה מצוינת לפירוט שיטותיהם של השניים באופן מעניין,
מאתגר ופורה.
כאמור, על רקע חלופת המכתבים התבררו חילוקי דעות באשר לטיבו של המרחב. בשלב זה נאמר שתפיסת המרחב
של ניוטון כפי שהיא באה לידי ביטוי בחלופת המכתבים, גורסת שהמרחב הנגלה לעיננו איננו אלא צל יחסי של
מרחב מוחלט, הומוגני, אינסופי ורצוף. מרחב מוחלט זה מאפשר לאפיין את מצבו של כל גוף בהתאם לעצמו ולא
ביחס לסובב אותו. אי לכך שלושת חוקי המכניקה המפורסמים של ניוטון, המיוסדים על רעיון שאיפת הגוף לשמור
על מצבו, מותנים בקיומו של מרחב מוחלט אשר ביחס אליו בלבד לשימור מצבו של הגוף יש משמעות. לייבניץ
לעומת זאת, טוען שטיבו של המרחב שונה בתכלית. ברמת התייחסותו למרחב במסגרת התכתובת בינו לבין קלארק,
המרחב הלייבניציאני אינו אלא מכלול יחסים אפשרי בין גופים. אליבא דלייבניץ המרחב אינו קיים לעצמו אלא הוא
פרי תודעה התופסת בו זמנית את כל הישים הקיימים במקביל במעין מרחב יחסים משותף. ומכיוון שהמרחב איננו
באמת קיים מעבר ליחסים שבין הגופים לבין עצמם, אין שום משמעות למצבו העצמי של גוף ואף לא לשימור מצבו
זה.
במקביל לויכוח הפילוסופי- דתי על טיבו של המרחב ניטשה באותם ימים יריבות מרה בין לייבניץ לניוטון באשר
לבכורה על הקלקולוס (הידוע בכינויו הלייבניציאני "החשבון האינפיניטסימאלי"). ליריבות הזו היתה השפעה ברורה
על חליפת המכתבים, והיא ניכרת כבר בראשיתה בהאשמות ההדדיות החריפות.
להמשך......
בעיקרי האמונה הדתית הנוצרית. אולם במהלך ההתכתבות, מגייסים הצדדים לטובת העניין את עמדותיהם אודות טיבם של כוחות בדינמיקה בין גופים, מעמדה של המתמטיקה מבחינה אונטולוגית, תפיסת עקרונות -העל בפילוסופיה ובמיוחד את תפיסתם על מהות המרחב.
חליפת המכתבים הזו שבין קלארק ללייבניץ נחשבת לטקסט קלאסי בחקר הפילוסופי וההיסטורי של רעיון המרחב
בכלל, ושל תפיסת המרחב במאה ה- 18 בפרט. למרות הסקרנות והמתח המלווים את מי שקורא תכתובת מרתקת זו,
קשה להאמין שמי מהצדדים ראה בדיון המשותף הזדמנות לשמוע דעה אחרת ולהשתכנע. ככל שמעמיקים קרוא
מתחוורת העובדה שהצדדים הולכים ומתחפרים בעמדותיהם. עבורנו, שאיננו בני התקופה, אין זה מפתיע בהתחשב
בכך שהויכוח אינו נסוב סביב קיומם של עובדות אלא סביב פרשנות ותפיסת עולם, כך שחוסר ההכרעה בנושאים
מעין אלו מתבקש. אף על פי כן, חלופת המכתבים מהווה במה מצוינת לפירוט שיטותיהם של השניים באופן מעניין,
מאתגר ופורה.
כאמור, על רקע חלופת המכתבים התבררו חילוקי דעות באשר לטיבו של המרחב. בשלב זה נאמר שתפיסת המרחב
של ניוטון כפי שהיא באה לידי ביטוי בחלופת המכתבים, גורסת שהמרחב הנגלה לעיננו איננו אלא צל יחסי של
מרחב מוחלט, הומוגני, אינסופי ורצוף. מרחב מוחלט זה מאפשר לאפיין את מצבו של כל גוף בהתאם לעצמו ולא
ביחס לסובב אותו. אי לכך שלושת חוקי המכניקה המפורסמים של ניוטון, המיוסדים על רעיון שאיפת הגוף לשמור
על מצבו, מותנים בקיומו של מרחב מוחלט אשר ביחס אליו בלבד לשימור מצבו של הגוף יש משמעות. לייבניץ
לעומת זאת, טוען שטיבו של המרחב שונה בתכלית. ברמת התייחסותו למרחב במסגרת התכתובת בינו לבין קלארק,
המרחב הלייבניציאני אינו אלא מכלול יחסים אפשרי בין גופים. אליבא דלייבניץ המרחב אינו קיים לעצמו אלא הוא
פרי תודעה התופסת בו זמנית את כל הישים הקיימים במקביל במעין מרחב יחסים משותף. ומכיוון שהמרחב איננו
באמת קיים מעבר ליחסים שבין הגופים לבין עצמם, אין שום משמעות למצבו העצמי של גוף ואף לא לשימור מצבו
זה.
במקביל לויכוח הפילוסופי- דתי על טיבו של המרחב ניטשה באותם ימים יריבות מרה בין לייבניץ לניוטון באשר
לבכורה על הקלקולוס (הידוע בכינויו הלייבניציאני "החשבון האינפיניטסימאלי"). ליריבות הזו היתה השפעה ברורה
על חליפת המכתבים, והיא ניכרת כבר בראשיתה בהאשמות ההדדיות החריפות.
להמשך......