ינואר 2001 העלה לראשונה המשכ& לאמנויות הבימה בתל א ביב אופרה עברית מקורית,
1 יצירה מושקעת ומרהיבה בש אלפא ואומגה
. הליברית נכתבה בידי המשוררי דורי
מנור ואנה הרמ&, להזמנת המלחי& גיל שוחט, והתבססה על סדרת ליתוגרפיות של האמ& הנורווגי
אדוַרד מ'נק, המתארות את פרשנותו לסיפור אד וחוה. תגובות המבקרי היו מעורבות, א6
האופרה זכתה להצלחה מסחרית גדולה למדי, וא7 זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לתיאטרו&
עבור "האירוע הבולט של השנה בתחו אמנויות הבמה".
הבחירה בסיפור הבריאה כנושאה של האופרה המקורית הראשונה של המשכ& לאמנויות
לא היתה מקרית. העלאתה חייבה את היוצרי למק את יצירת על רצ7 תרבותי קיי , ובה
בעת להצדיק את החידוש שבה. אי& מתאי לכ6 יותר מאשר עיבוד חדשני לסיפור הראשית
המקראי, המעניק לאופרה ה& מעמד של יורש העבר וה& מעמד של יוצר העתיד. אדרבא, דומה כי
יוצרי האופרה ראו עצמ במוב& מסוי כמחיי המקרא, המעדכני אותו לקהל הישראלי החילוני
והקוסמופוליטי .
אלא שעיבודו של הסיפור המקראי לקהל הישראלי המודרני היה מרחיק לכת. שכ&, אלפא
ואומגה אינו מביא את סיפור של אד וחוה בגרסתו המקורית, אלא בלבוש חדש לגמרי, שנארג
מסיביה של תרבות יוו&, הלא היא יריבתה הרוחנית הקדומה של היהדות. אלפא ואומגה אינו
פחות מאשר עיבוד של סיפור היסוד היהודי לכדי טרגדיה יוונית קלאסית .
לבוש חדש זה ניכר, לפני הכל, בשמות החדשי שהוענקו לדמויות: אד וחוה הפכו
"ל אלפא "ו" אומגה", האות הראשונה והאות האחרונה מ& האלפבית היווני. העלילה כולה
הועתקה מנו7 המקרא העברי לנופ& של המיתולוגיות היווניות הקדומות: במקו (ַ ג& שנטע ה'
בעד& מקד , ממנו יוצאי לכל עבר ארבעת הנהרות המפרי את הסהר המסופוטמי, מתרחשת
האופרה באי מבודד מוק7 י , רמז לאיי יוו&, ערש התרבות האירופאית. בנוס7 לכ6, את מקומו
של המספר המקראי הכל יודע תפסה מקהלת חיות המלווה את אלפא ואומגה בפרשנות וייעו8,
וכמו לקוחה הישר מהטרגדיות היווניות. מתחילתה ועד סופה ספוגה האופרה בריחותיה
הסמיכי והמשכרי של פולחני הטבע הפגאניי : הטקסט – מִ קְ סָ מהפנט של חריזה ומשקל
הכתוב בעברית קצבית וקולחת – הוא חושני ורווי צבעי , טקסט הנוגע ישירות בבשר; אי העד&
רוחש החיי אותו הוא מתאר הוא טבע קדמו& הקיי מאז ומעול , ראשית עצמו, נעדר כל
השגחה אלוקית; וא7 שתי דמויות האנוש מופיעות על הבמה כאילו נוצרו מאליה& מתו6 רח
להמשך.....
1 יצירה מושקעת ומרהיבה בש אלפא ואומגה
. הליברית נכתבה בידי המשוררי דורי
מנור ואנה הרמ&, להזמנת המלחי& גיל שוחט, והתבססה על סדרת ליתוגרפיות של האמ& הנורווגי
אדוַרד מ'נק, המתארות את פרשנותו לסיפור אד וחוה. תגובות המבקרי היו מעורבות, א6
האופרה זכתה להצלחה מסחרית גדולה למדי, וא7 זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לתיאטרו&
עבור "האירוע הבולט של השנה בתחו אמנויות הבמה".
הבחירה בסיפור הבריאה כנושאה של האופרה המקורית הראשונה של המשכ& לאמנויות
לא היתה מקרית. העלאתה חייבה את היוצרי למק את יצירת על רצ7 תרבותי קיי , ובה
בעת להצדיק את החידוש שבה. אי& מתאי לכ6 יותר מאשר עיבוד חדשני לסיפור הראשית
המקראי, המעניק לאופרה ה& מעמד של יורש העבר וה& מעמד של יוצר העתיד. אדרבא, דומה כי
יוצרי האופרה ראו עצמ במוב& מסוי כמחיי המקרא, המעדכני אותו לקהל הישראלי החילוני
והקוסמופוליטי .
אלא שעיבודו של הסיפור המקראי לקהל הישראלי המודרני היה מרחיק לכת. שכ&, אלפא
ואומגה אינו מביא את סיפור של אד וחוה בגרסתו המקורית, אלא בלבוש חדש לגמרי, שנארג
מסיביה של תרבות יוו&, הלא היא יריבתה הרוחנית הקדומה של היהדות. אלפא ואומגה אינו
פחות מאשר עיבוד של סיפור היסוד היהודי לכדי טרגדיה יוונית קלאסית .
לבוש חדש זה ניכר, לפני הכל, בשמות החדשי שהוענקו לדמויות: אד וחוה הפכו
"ל אלפא "ו" אומגה", האות הראשונה והאות האחרונה מ& האלפבית היווני. העלילה כולה
הועתקה מנו7 המקרא העברי לנופ& של המיתולוגיות היווניות הקדומות: במקו (ַ ג& שנטע ה'
בעד& מקד , ממנו יוצאי לכל עבר ארבעת הנהרות המפרי את הסהר המסופוטמי, מתרחשת
האופרה באי מבודד מוק7 י , רמז לאיי יוו&, ערש התרבות האירופאית. בנוס7 לכ6, את מקומו
של המספר המקראי הכל יודע תפסה מקהלת חיות המלווה את אלפא ואומגה בפרשנות וייעו8,
וכמו לקוחה הישר מהטרגדיות היווניות. מתחילתה ועד סופה ספוגה האופרה בריחותיה
הסמיכי והמשכרי של פולחני הטבע הפגאניי : הטקסט – מִ קְ סָ מהפנט של חריזה ומשקל
הכתוב בעברית קצבית וקולחת – הוא חושני ורווי צבעי , טקסט הנוגע ישירות בבשר; אי העד&
רוחש החיי אותו הוא מתאר הוא טבע קדמו& הקיי מאז ומעול , ראשית עצמו, נעדר כל
השגחה אלוקית; וא7 שתי דמויות האנוש מופיעות על הבמה כאילו נוצרו מאליה& מתו6 רח
להמשך.....