הזכות הבסיסית של האדם לחירות מעניקה דגש רב ועיקרי על
הזכות לפרטיות. עד לאחרונה הזכות הזאת הוכרה בצמצום רב ברוב מערכות המשפט לרבות
מערכת המשפט האנגלי. זוהי זכות שקשה
להגדירה ולתחום אותה כמו גם זכות שנוטים להתעלם ממנה כאשר מבצעים איזונים מול
זכויות אחרות לדוגמא, הצורך להתייעלות ולרווחים והצורך בשיקולים עסקיים אחרים של
מעביד.
יחד עם זאת, בשנים האחרונות חלה תפנית מסוימת ביחס
לזכויות המעביד ולזכויות העובד במקום העבודה בכלל
וביחס לזכות לפרטיות במקום העבודה בפרט.
המהפכה התעשייתית והשינויים הטכנולוגיים יצרו מצב, לפיו
האדם ועבודתו אחד הם. האדם מזוהה עם עיסוקו, נמדד לפיו ומבלה את רוב חייו בהגשמה
עצמית באמצעותו. קשה לשים חיץ בין חייו הפרטיים של אדם לבין "שעות
העבודה", וזאת בעיקר בתחומי הכלכלה והטכנולוגיה ובשל העובדה, כי העולם הפך
לכפר גלובלי ועסקי אחד. עם השימוש הגובר במחשבים ובדואר אלקטרוני במקום העבודה
רובנו עומדים למול אובדן חלק גדול מאנונימיות ומהפרטיות, שהיינו רגילים להנות
ממנה. ההתכתבויות בדואר האלקטרוני מחליפות יותר ויותר את שיחות החולין שהיו נערכות
בפינות הקפה או העישון במקום העבודה. ההבדל הוא עיקרי, שיחות אלו לא היו נשמרות
ולא היו מנוטרות על ידי המעביד!