תיזה במחשבת ישראל: "הישן יתחדש והחדש יתקדש" - ביקורת הדת ודרכים להתחדשותה בהגותו המוקדמת של הרב קוק

"הישן יתחדש והחדש יתקדש" – הסיסמא שטבע הרב קוק מהדהדת בכל כתביו, ודומני שיש בה משום סיכום תמציתי של כל הגותו. יש בה מצד אחד ביקורת על ה"ישן", כלומר, על התרבות היהודית הדתית, כפי שמשתקפת בדמותה של הקהילה החרדית במזרח אירופה ובדמותו של "היישוב הישן" בארץ, והכרה בצורך של תרבות זו להיבנות מחדש. ומצד שני, יש בה גם הכרה בערכו החיובי של ה"חדש", כפי שמשתקף בתרבות ההשכלה ובתנועת התחייה הלאומית, ובתפקידו כגורם בונה ומעצב בתהליך התחדשותה של הדת. ביטוי חזק במיוחד למחשבה דיאלקטית זו, שכבר עמדו חוקרים על מרכזיותה בהגותו של הרב קוק, נמצא בסיומו של מאמר "הדור": ולב האבות יתחיל להכיר את כל אוצר הטוב והסגולה הגנוזה שבבנים, בעומק נפשם הערה והחיה, והבנים יכירו את הקדושה והטהרה, ההוד והתפארת המלאים בלב האבות, שלקחו להם כל אלה בנחלה מדורי דורים ע"י שמירת קדושתה של תורה ומצוותיה וע"י הדבקות הפנימית בשם ה' אלוהי ישראל, שוכן בציון ובוחר בירושלים. וכל אחד מחבירו יקח את כל הטוב, את כל הנאה והכשר, אחרי הזרחת אור החוכמה, הגבורה, העוז והענווה משני הצדדים, שכל אלה יביאו להכרה נאמנה, שרק ע"י ההתאחדות הרוחנית של ישראל הצעיר עם ישראל הזקן תבוא ישועה ותצמח גאולה". התחייה הלאומית והדתית של ישראל תתפתח א"כ רק כאשר יאספו הניצוצות החיוביים מכל הזרמים והתנועות המנסרות בחללו של העולם היהודי, רק כאשר ישתלב הישן עם החדש ויהיו מסוגלים לבנות עולם שמכיל את המיטב שבשני העולמות.

כוונתי בעבודה זו היא לבדוק בצורה מפורטת יותר את הביקורת של הרב קוק על הקהילה הדתית: באילו תופעות היא מתמקדת, אילו בעיות היא מעלה, אילו תהליכים בהתהוותה של המסורת הדתית רואה הרב קוק כשליליים או כבלתי-רצויים וכד'. ומצד שני, לבחון את הדרכים שהוא מציע לתיקון ולבנייה: הכיוונים שהוא נותן, הפתרונות שהוא מעלה, הגורמים החיוביים שהוא שואב מתוך התרבות הכללית, ההשכלה והתנועה הלאומית לצורך תהליכי השיקום. בכך תהפוך, כך אני מקווה, הסיסמא הכללית הקוראת לחידושו של הישן ולקידושו של החדש למערכת ברורה וקונקרטית יותר.

להמשך.....