המונח "הגנה תרבותית" נטבע לראשונה במאמר מערכת קצר ופורץ דרך שהתפרסם ב-1986 ב- Harvard
מאז ועד היום, האקדמיה היא שמוסיפה לשמש זירה מרכזית לעיסוק בתחום ההגנה F.0 Law Review 1
התרבותית ולפיתוחו, כאשר הכתיבה האקדמית האמריקנית היא שראתה ועודנה רואה את הדיון הער
ביותר בנושא. נקודה אחרונה זו איננה מפתיעה; ארצות הברית – כמוה כישראל – היא מדינת מהגרים,
שאוכלוסייתה משקפת פסיפס אתני ותרבותי מגוון, אשר מזמן לה אינספור קונפליקטים והתנגשויות
שהתרבות משחקת בהם תפקיד כזה או אחר. הכתיבה האקדמית בנושא ההגנה התרבותית אינה אלא,
במובנים רבים, ניסיון להבין את היבטיה הפליליים של המציאות הרב-תרבותית הזו ולהתמודד עמם. אכן,
אותו מאמר ראשון מ-1968 שסימן את תחילת גל הכתיבה בנושא, נכתב בתגובה לפרשת Kimura
המפורסמת, ובניסיון למלא את החלל המשפטי שפרשה מורכבת זו חשפה בכל הנוגע לטיפול בפשעים
שבוצעו על רקע תרבותי. פרשת קימורה תנותח בהרחבה בפרק 3.ג., אולם היות שקשה לפתוח דיון על
אודות הגנה תרבותית בלא אזכורה של פרשה מכוננת זו, אביא, בקצרה, את פרטיה המרכזיים גם כאן.
ב-1985 גילתה פומיקו קימורה, אם לשניים ממוצא יפני המתגוררת בתוך קהילה יפנית בקליפורניה,
שבעלה בוגד בה ועומד לעזבה. היא נטלה את שני ילדיה, בני ארבע ושנה, וצעדה יחד עמם לתוך
האוקיאנוס. הילדים טבעו, ואילו פומיקו עצמה נמשתה מהמים בידי עוברי אורח והועמדה לדין בגין שני
אישומים של רצח בכוונה תחילה. האישומים נגדה הומרו באישומי הריגה, לאחר ש-25,000 מאנשי
הקהילה היפנית בקליפורניה חתמו על עצומה אשר הצהירה שמעשיה של פומיקו היוו oya-ko-shinju, מנהג
יפני מוכר של התאבדות הורה-ילד. פומיקו נדונה ל-12 חודשי מאסר, ומכיוון שנכון לאותו מועד ישבה
במעצר מזה 15 חודשים – היא שוחררה מייד.
כשנה לאחר מכן, ב-1986, פורסם מאמר המערכת שסימן את תחילת גל הכתיבה בנושא, ואשר קרא
למערכת המשפט האמריקנית לאמץ בחוקי העונשין שלה סייג פורמאלי של "הגנה תרבותית".
סייג כזה מעולם לא אומץ, על אף שמאז ועד היום הגיעו לבתי המשפט האמריקניים מקרים רבים של
עבירות אשר בוצעו, כנטען, על רקע תרבותי או בהשפעה תרבותית. חלקם הגיעו לבית המשפט העליון,
אחדים זכו למידת פרסום זהה כמעט לזו של פרשת קימורה, אך חרף העובדה שברבים מהם הטענה
התרבותית הייתה מובהקת וישירה יותר מזו שהועלתה באותה פרשה, באף אחד מהם לא התפתו בתי
המשפט להשמיע אמירה עקרונית לגבי מעמדה של ההגנה התרבותית. למעלה מ-25 שנה לאחר שאותו
מאמר מערכת קצר העלה את סוגיית ההגנות התרבותיות לתודעה הציבורית, נותר מעמדה המשפטי
מעורפל כמעט כשהיה.
ובעוד שההתפתחות המשפטית-פוזיטיבית בנושא "ההגנה התרבותית" כמעט קפאה על שמריה, העיסוק
האקדמי בנושא הלך וגבר, עד שחרג הרבה מעבר לסוגיות המקוריות שנדונו באותו מאמר מערכת מקורי
מ-1986.
להמשך.....
מאז ועד היום, האקדמיה היא שמוסיפה לשמש זירה מרכזית לעיסוק בתחום ההגנה F.0 Law Review 1
התרבותית ולפיתוחו, כאשר הכתיבה האקדמית האמריקנית היא שראתה ועודנה רואה את הדיון הער
ביותר בנושא. נקודה אחרונה זו איננה מפתיעה; ארצות הברית – כמוה כישראל – היא מדינת מהגרים,
שאוכלוסייתה משקפת פסיפס אתני ותרבותי מגוון, אשר מזמן לה אינספור קונפליקטים והתנגשויות
שהתרבות משחקת בהם תפקיד כזה או אחר. הכתיבה האקדמית בנושא ההגנה התרבותית אינה אלא,
במובנים רבים, ניסיון להבין את היבטיה הפליליים של המציאות הרב-תרבותית הזו ולהתמודד עמם. אכן,
אותו מאמר ראשון מ-1968 שסימן את תחילת גל הכתיבה בנושא, נכתב בתגובה לפרשת Kimura
המפורסמת, ובניסיון למלא את החלל המשפטי שפרשה מורכבת זו חשפה בכל הנוגע לטיפול בפשעים
שבוצעו על רקע תרבותי. פרשת קימורה תנותח בהרחבה בפרק 3.ג., אולם היות שקשה לפתוח דיון על
אודות הגנה תרבותית בלא אזכורה של פרשה מכוננת זו, אביא, בקצרה, את פרטיה המרכזיים גם כאן.
ב-1985 גילתה פומיקו קימורה, אם לשניים ממוצא יפני המתגוררת בתוך קהילה יפנית בקליפורניה,
שבעלה בוגד בה ועומד לעזבה. היא נטלה את שני ילדיה, בני ארבע ושנה, וצעדה יחד עמם לתוך
האוקיאנוס. הילדים טבעו, ואילו פומיקו עצמה נמשתה מהמים בידי עוברי אורח והועמדה לדין בגין שני
אישומים של רצח בכוונה תחילה. האישומים נגדה הומרו באישומי הריגה, לאחר ש-25,000 מאנשי
הקהילה היפנית בקליפורניה חתמו על עצומה אשר הצהירה שמעשיה של פומיקו היוו oya-ko-shinju, מנהג
יפני מוכר של התאבדות הורה-ילד. פומיקו נדונה ל-12 חודשי מאסר, ומכיוון שנכון לאותו מועד ישבה
במעצר מזה 15 חודשים – היא שוחררה מייד.
כשנה לאחר מכן, ב-1986, פורסם מאמר המערכת שסימן את תחילת גל הכתיבה בנושא, ואשר קרא
למערכת המשפט האמריקנית לאמץ בחוקי העונשין שלה סייג פורמאלי של "הגנה תרבותית".
סייג כזה מעולם לא אומץ, על אף שמאז ועד היום הגיעו לבתי המשפט האמריקניים מקרים רבים של
עבירות אשר בוצעו, כנטען, על רקע תרבותי או בהשפעה תרבותית. חלקם הגיעו לבית המשפט העליון,
אחדים זכו למידת פרסום זהה כמעט לזו של פרשת קימורה, אך חרף העובדה שברבים מהם הטענה
התרבותית הייתה מובהקת וישירה יותר מזו שהועלתה באותה פרשה, באף אחד מהם לא התפתו בתי
המשפט להשמיע אמירה עקרונית לגבי מעמדה של ההגנה התרבותית. למעלה מ-25 שנה לאחר שאותו
מאמר מערכת קצר העלה את סוגיית ההגנות התרבותיות לתודעה הציבורית, נותר מעמדה המשפטי
מעורפל כמעט כשהיה.
ובעוד שההתפתחות המשפטית-פוזיטיבית בנושא "ההגנה התרבותית" כמעט קפאה על שמריה, העיסוק
האקדמי בנושא הלך וגבר, עד שחרג הרבה מעבר לסוגיות המקוריות שנדונו באותו מאמר מערכת מקורי
מ-1986.
להמשך.....