אימוץ מוגדר כהשמה קבועה וחוקית לילדים
יתומים, נטושים, או שהוריהם אינם מסוגלים לגדלם, אצל קרובי משפחה או על ידי משפחה
שאינה קשורה למשפחה הביולוגית (van IJzendoorn & Juffer, 2006).
שיעורי האימוץ הולכים ועולים, ונהוגים
היום סוגים של אימוץ אשר לא היו מוכרים בעבר, כגון אימוץ חו"ל, ואימוץ על ידי
משפחות חד הוריות או חד מיניות (Brooks, Simmel, Wind & Barth, 2005). אחד
השינויים המשמעותיים שחלו בעשורים האחרונים הוא הגידול במספר הילדים הגדולים
הנמסרים לאימוץ, עקב חוסר יכולתם
של הוריהם לטפל בהם (ריבקין ובאומגולד, 2001 ; Brodzinsky & Palacios, 2005). לילדים אלה מאפיינים שונים מילדים שאומצו
עם לידתם, כיוון שעברו בחייהם הצעירים התעללות והזנחה ופעמים רבות שהו בסידורים
חוץ ביתיים טרם השמתם לאימוץ. כמו כן, הם נמצאים בסיכון גבוה לקשיים בהסתגלות
הפסיכולוגית ולבעיות רגשיות, התנהגותיות וחברתיות (Hoew, 2001 ; Selwyn, Sturgess, Quinton &
Baxter, 2006)
בשנים האחרונות עברו המחקרים מהתמקדות
בתוצאות האימוץ בלבד להבנת הדינאמיקות והדפוסים במשפחה המאמצת ובמיוחד לנושא של
התקשורת במשפחה המאמצת (Hoksbergen
& Laak, 2005).
מרבית המחקרים הללו שואבים מתוך עבודתו של קירק (Kirk, 1964), אשר היה הראשון שיצר תיאוריה המתייחסת
למשפחות מאמצות ובה דיבר על חשיבות ההכרה בשונות שבין משפחה מאמצת למשפחה
"רגילה" ועל חשיבות התקשורת הפתוחה בתוך המשפחה לגבי ההבדלים הללו.
מטרתו של מחקר זה היא לבדוק מדדים שונים
של איכות חיים ורווחה פסיכולוגית בקרב מאומצים בוגרים בישראל וכן להשוות בין אלו
שאומצו עם לידתם לאלו שאומצו בגילאים מאוחרים יותר ואת השפעת אווירת הפתיחות
והקבלה במשפחה המאמצת על תוצאות האימוץ.
המחקר נעשה על ידי העברת שאלונים ל-32
מאומצים בוגרים אשר אומצו בישראל (19 שאומצו עד גיל שנה ו-13 שאומצו מעל גיל שנה)
וכן על ידי ראיונות עומק עם ארבעה מאומצים (2 שאומצו עם לידתם ו-2 שאומצו בגילאי 3
ו-4.5(. השאלון כלל כלי מחקר הבודקים איכות חיים, הערכה
עצמית, התקשרות ותמיכה משפחתית בילדות.