בעשורים האחרונים עלתה הבולטות של הטרור בעולם כולו. האפקטיביות האימתנית של הטרור באה לידי ביטוי, בין היתר, בפעולות חיזבאללה נגד חדירת ישראל ללבנון באמצע שנות ה-80, בהתקפות החמאס בשנים 1994-1996, שהיו מכוונות לעצור את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים ובמאבקה של מפלגת העובדים הכורדית (PKK) נגד טורקיה בשנים 1995-1999 . לא ניתן להתעלם גם מהשפעת "אסון התאומים" ב-11 בספטמבר 2001, שהעלה את רף המודעות לטרור לרמה חדשה.
טרור מתאבדים היה קיים שנים רבות לפני ש"משאיות תופת" הפכו לחלק מ"השפה הבינלאומית". כבר במאה ה-11, החשישיון , לוחמים מוסלמים בצפון פרס, אימצו טרור מתאבדים כאסטרטגיה לקידום תכלית האסלאם. עליית הטרור באה לידי ביטוי בהתנגדות מפורשת לנורמות, שרואות צורות מסוימות של אלימות כבלתי לגיטימיות . ארגוני טרור מסרבים "לשחק על פי הכללים" של הפוליטיקה הבינלאומית. זאת מכיוון שאין באפשרותם לנקוט באמצעים של מדינות. אין להם את סדר הכוחות של מדינה ולכן אין להם את האפשרות להגיב באותה צורה. אי לכך נוצר קושי רב עבור מדינות להגיב והן עלולות לחוש לחוצות לבצע פעולות באותם האמצעים.
החל מעצמאותה ב-1948 ועד היום, ישראל נקטה במדיניות של סיכול ממוקד כדי לקדם את מטרותיה . קשה אמנם למדוד את מספר הסיכולים באופן מדויק, כיוון שישראל אינה נוהגת להצהיר על כל הסיכולים שהיא מבצעת, אך הנוהג לעולם לא נעלם.
המונח, "סיכול ממוקד" הפך להיות שגור בפי כל. את המונח טבע היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אליקים רובינשטיין בכינוס הפורום למשפט וחברה . לפיו: "הריגה מונעת או 'סיכול ממוקד', היא אמצעי המשמש את המטרה להביא לחיסולו של אדם מסוים: מנהיג פוליטי או צבאי, מפקד או פעיל בארגון מחבלים או אדם שנושא באחריות (לפי מידע מודיעיני) לפעולות טרור".
גל של "סיכולים ממוקדים" החל בנובמבר 2000 כתוצר של האינתיפאדה הפלסטינית השנייה. במובן מסוים, לא היה חדש במדיניות זו במהלך האינתיפאדה השנייה. ישראל נקטה במדיניות זו במשך כל ההיסטוריה שלה. מה שהשתנה היה היקף המאמץ. מעולם לא נהרגו מספר כה רב של לוחמים בזמן כה קצר. כמו כן, מדובר על טקטיקה חדשה, הכוללת שימוש בנשק של הליקופטרים לסיכול אנשים.
להמשך......
טרור מתאבדים היה קיים שנים רבות לפני ש"משאיות תופת" הפכו לחלק מ"השפה הבינלאומית". כבר במאה ה-11, החשישיון , לוחמים מוסלמים בצפון פרס, אימצו טרור מתאבדים כאסטרטגיה לקידום תכלית האסלאם. עליית הטרור באה לידי ביטוי בהתנגדות מפורשת לנורמות, שרואות צורות מסוימות של אלימות כבלתי לגיטימיות . ארגוני טרור מסרבים "לשחק על פי הכללים" של הפוליטיקה הבינלאומית. זאת מכיוון שאין באפשרותם לנקוט באמצעים של מדינות. אין להם את סדר הכוחות של מדינה ולכן אין להם את האפשרות להגיב באותה צורה. אי לכך נוצר קושי רב עבור מדינות להגיב והן עלולות לחוש לחוצות לבצע פעולות באותם האמצעים.
החל מעצמאותה ב-1948 ועד היום, ישראל נקטה במדיניות של סיכול ממוקד כדי לקדם את מטרותיה . קשה אמנם למדוד את מספר הסיכולים באופן מדויק, כיוון שישראל אינה נוהגת להצהיר על כל הסיכולים שהיא מבצעת, אך הנוהג לעולם לא נעלם.
המונח, "סיכול ממוקד" הפך להיות שגור בפי כל. את המונח טבע היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אליקים רובינשטיין בכינוס הפורום למשפט וחברה . לפיו: "הריגה מונעת או 'סיכול ממוקד', היא אמצעי המשמש את המטרה להביא לחיסולו של אדם מסוים: מנהיג פוליטי או צבאי, מפקד או פעיל בארגון מחבלים או אדם שנושא באחריות (לפי מידע מודיעיני) לפעולות טרור".
גל של "סיכולים ממוקדים" החל בנובמבר 2000 כתוצר של האינתיפאדה הפלסטינית השנייה. במובן מסוים, לא היה חדש במדיניות זו במהלך האינתיפאדה השנייה. ישראל נקטה במדיניות זו במשך כל ההיסטוריה שלה. מה שהשתנה היה היקף המאמץ. מעולם לא נהרגו מספר כה רב של לוחמים בזמן כה קצר. כמו כן, מדובר על טקטיקה חדשה, הכוללת שימוש בנשק של הליקופטרים לסיכול אנשים.
להמשך......