דוקטורט בפילוסופיה: קיום וגאולה אכסיסטנציאליזם ואסכטולוגיה בתורתו של פרנץ רוזנצוייג 2006

מקובל לנתח את ספרו השיטתי הגדול של פרנץ רוזנצוייג, כוכב הגאולה (1921), תחת הפריזמה של ההגות הקיומית. ההוגים הקיומיים העמידו בבסיס מחשבתם את ההוויה הפרטית, הממשית  והסופית ושללו את העמדתה של התודעה האנושית על יסודות מושגיים מופשטים וכוללים, כבמשנותיהם השיטתיות של קאנט והיגל.  הוגים אלו חתרו להעמיד קטגוריות מיוחדות לאפיונה של התודעה הממשית החיה, אשר אינה מותנית ואינה מוכלת במבני החשיבה הכוללים. מבחינה זו כפרה ההגות הקיומית בזהות בין חשיבה להוויה, זהות ששימשה כהנחת יסוד לפילוסופיה מפארמנידס ועד היגל. ההוויה הפרטית הינה עובדה ממשית, בלתי ניתנת למחיקה, שקיומה קודם לכל חשיבה אודותיה.         

בקו זה הולכת גם שיטתו של רוזנצוייג. נקודת המבט הפרטית של האדם ההוגה, החי בפחד המוות, היא שצריכה לעמוד במרכזו של העיון הפילוסופי. האדם, וכן העולם ואלהים, הינם עובדות ממשיות אשר אינן מוכלות באופני החשיבה אודותם. זוהי הנקודה הארכימדית ממנה מבקר רוזנצוייג את השיטות האידאליסטית, על ניסיונן להעמיד אלהים, עולם ואדם תחת מבנה טוטאלי אחד המושתת על התבונה. אליבא דרוזנצוייג, מגמה זו של האידאליזם מביאה למחיקתם של האדם הממשי, העולם הממשי והאל הממשי, בשם אידאל התבונה. אבל שלושת היסודות הללו קיימים ועומדים למרות הכל, ואינם ניתנים למחיקה, גם לא על-ידי שיטה מחשבתית חובקת כל.  והא ראיה, שאף החשיבה הפילוסופית עצמה מותנית היא בקיומו העובדתי המסוים של האדם ההוגה אותה. 

מכאן יוצא רוזנצוייג להגדיר את היחס המתקיים בין הווייתו החיה של האדם לבין מחשבתו אודות ההוויה, המפוצלת לשלושת יסודותיה  (אלהים, אדם ועולם). יחס זה מוגדר בשיטת הכוכב באמצעות שני מצבי יסוד – אלילות והתגלות.  האלילות היא בבסיסה אופן קיום המתייחס 

לאלהים, עולם ואדם כהוויות הסגורות בתוך תחומן המיוחד. האל שמאחורי הפיסיס, העולם שמאחורי הלוגוס, האדם שמאחורי האתוס, אלו הם נושאי היסוד של המיתוס האלילי. במיתוס מובלטים רצונו החופשי של האל, קסמו של העולם על תופעותיו, והטראגיות שבגורל האדם.

להמשך.......