חברה בינ"ל היא תאגיד שמשתרע על פני אומות רבות, כשלו מפעלי משנה, משרדים או סניפים בארצות שונות. לרוב, יש לתאגיד כזה משרד ראשי מרכזי, בו מתואם הניהול העולמי של התאגיד. רוב התאגידים הרב-לאומיים הם בינוניים וקטנים, אך רוב התאגידים הגדולים במונחים של הכנסה כספית או נתח שוק הם תאגידים רב-לאומיים. התאגיד הרב-לאומי הראשון שהוקם היה "חברת הודו המזרחית ההולנדית, בשנת 1602.
התאגידים הרב-לאומיים המודרניים מובחנים מחברות בינלאומיות בעבר במספר מובנים. חברות בינלאומיות נהגו בדרך כלל לייבא חומרי גלם ממדינה אחת או מספר מדינות, להרכיבם במפעל או במספר מפעלים במדינת האם של החברה ולשווקם במדינות שונות. תאגידים רב-לאומיים, לעומתם, מבזרים גם את פעולת הייצור בין מדינות שונות. ייתכן מצב, לדוגמה, בו רכיב אחד של המוצר ייוצר במדינה אחת, אחר בעבר השני של העולם, והרכבתם יחדיו במפעל במקום שלישי.
במוצרים שבהם השירות הוא מרכיב מרכזי, וכדאיות ייבוא חומרי גלם נמוכה יחסית, נהוגה פעמים רבות גם שיטת זכיינות, שבה מעניק התאגיד הרב-לאומי זכיון הפעלה ליצרנים או נותני שירות במדינה מסוימת, כשאלו פועלים במדינתם כיצרנים עצמאיים שיש להם זכיון לשימוש במותג של החברה הרב-לאומית, ונהנים מהדרכה וסיוע במובן כללי יותר מהחברה האם, וחסכון בהוצאות פרטניות כמו פרסום, מחקר ופיתוח, לוגיסטיקה וניהול או שיווק אסטרטגי. במקרים כאלו, התאגיד הרב-לאומי מעניק זכיונות פעולה לתאגידים שאינם רב-לאומיים. (ראו הרחבה על מיתוג וגלובליזציה)
שני אפיונים אלו של התאגידים הרב-לאומיים הביאו לפיחות בחשיבות הסחר הבינלאומי בסחורות ולגידול מקביל בהיקף הסחר הבינלאומי המבוצע באמצעות העברות הון. מבנה זה מעניק לתאגידים הרב-לאומיים גמישות רבה יחסית בהשוואה לתאגידים בינלאומיים מדורות קודמים, משום שהדבר מאפשר להם להפחית את מצבת העובדים המועסקת בתאגיד, לטובת חוזים מול קבלני-משנה המקיימים יחסים כאלו עבורו.
להמשך...........
התאגידים הרב-לאומיים המודרניים מובחנים מחברות בינלאומיות בעבר במספר מובנים. חברות בינלאומיות נהגו בדרך כלל לייבא חומרי גלם ממדינה אחת או מספר מדינות, להרכיבם במפעל או במספר מפעלים במדינת האם של החברה ולשווקם במדינות שונות. תאגידים רב-לאומיים, לעומתם, מבזרים גם את פעולת הייצור בין מדינות שונות. ייתכן מצב, לדוגמה, בו רכיב אחד של המוצר ייוצר במדינה אחת, אחר בעבר השני של העולם, והרכבתם יחדיו במפעל במקום שלישי.
במוצרים שבהם השירות הוא מרכיב מרכזי, וכדאיות ייבוא חומרי גלם נמוכה יחסית, נהוגה פעמים רבות גם שיטת זכיינות, שבה מעניק התאגיד הרב-לאומי זכיון הפעלה ליצרנים או נותני שירות במדינה מסוימת, כשאלו פועלים במדינתם כיצרנים עצמאיים שיש להם זכיון לשימוש במותג של החברה הרב-לאומית, ונהנים מהדרכה וסיוע במובן כללי יותר מהחברה האם, וחסכון בהוצאות פרטניות כמו פרסום, מחקר ופיתוח, לוגיסטיקה וניהול או שיווק אסטרטגי. במקרים כאלו, התאגיד הרב-לאומי מעניק זכיונות פעולה לתאגידים שאינם רב-לאומיים. (ראו הרחבה על מיתוג וגלובליזציה)
שני אפיונים אלו של התאגידים הרב-לאומיים הביאו לפיחות בחשיבות הסחר הבינלאומי בסחורות ולגידול מקביל בהיקף הסחר הבינלאומי המבוצע באמצעות העברות הון. מבנה זה מעניק לתאגידים הרב-לאומיים גמישות רבה יחסית בהשוואה לתאגידים בינלאומיים מדורות קודמים, משום שהדבר מאפשר להם להפחית את מצבת העובדים המועסקת בתאגיד, לטובת חוזים מול קבלני-משנה המקיימים יחסים כאלו עבורו.
להמשך...........