הספורט במדינת ישראל קיבל תפנית משמעותית באמצע שנות התשעים של המאה העשרים עם
הקמתה של התאחדות הספורט של בתי הספר והעתקת הפעילות הספורטיבית מהאגודות
ומהמועדונים השונים אל תוך כותלי חטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים. זאת בכדי לעודד
את הנוער ליטול חלק בספורט תחרותי במסגרות מאורגנות, ולסייע לו לשלב ביעילות בין ספורט
לבין לימודים. כתוצאה ממגמה זו, מנהלים רבים הכירו בחינוך הגופני כמקצוע מוביל בבית הספר
והשידורים הישירים של משחקי ליגות העל של בתי הספר בטלוויזיה החינוכית, סייעו לחשיפה
התקשורתית ולהגברת העניין בספורט בקרב התלמידים, המורים והמנהלים.
ממחקרים עולה כי תלמידים המשתתפים בספורט תחרותי אינם נופלים בהישגיהם הלימודיים
מחבריהם שאינם נוטלים חלק בספורט תחרותי, ואף עולים עליהם, זאת למרות השעות הרבות
המוקדשות לאימון ולמשחק. לאור האמור, הציב המחקר הנוכחי שתי מטרות; הראשונה, בדיקת
הקשר בין עיסוק בספורט ומשתנים אישיותיים לבין הישגים לימודיים, והשנייה בחינת מודל
תיווך המתאר את הקשר בין העיסוק בספורט הישגי לבין העצמת תכונות וכישורים הקשורים
באופן משמעותי להישגים הלימודיים.
השערות המחקר הניחו כי ימצאו הבדלים במאפייני האישיות (ייחוס סיבתיות, שליטה עצמית,
צורך בהישג ומסוגלות עצמית) ובהישגים הלימודים בזיקה לרמת ההשתתפות בספורט, כאשר
ייחוס הסיבתיות של העוסקים בספורט יהיה פנימי ונשלט יותר מאלו שאינם עוסקים בספורט,
וכן השליטה העצמית, צורך ההישג, המסוגלות העצמית וההישגים הלימודיים יהיו גבוהים יותר
בקרב העוסקים בספורט בהשוואה לאלו שאינם עוסקים בספורט. יתרה מזאת, השערות המחקר
הניחו כי ימצא קשר חיובי בין ייחוס סיבתיות, שליטה עצמית, צורך בהישג, מסוגלות אקדמית
והישגים לימודיים. כמו כן השערות המחקר הניחו כי ייחוס סיבתיות, שליטה עצמית וצורך הישג
יתווכו בין העיסוק בספורט לבין המסוגלות העצמית וההישגים הלימודיים.
הקמתה של התאחדות הספורט של בתי הספר והעתקת הפעילות הספורטיבית מהאגודות
ומהמועדונים השונים אל תוך כותלי חטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים. זאת בכדי לעודד
את הנוער ליטול חלק בספורט תחרותי במסגרות מאורגנות, ולסייע לו לשלב ביעילות בין ספורט
לבין לימודים. כתוצאה ממגמה זו, מנהלים רבים הכירו בחינוך הגופני כמקצוע מוביל בבית הספר
והשידורים הישירים של משחקי ליגות העל של בתי הספר בטלוויזיה החינוכית, סייעו לחשיפה
התקשורתית ולהגברת העניין בספורט בקרב התלמידים, המורים והמנהלים.
ממחקרים עולה כי תלמידים המשתתפים בספורט תחרותי אינם נופלים בהישגיהם הלימודיים
מחבריהם שאינם נוטלים חלק בספורט תחרותי, ואף עולים עליהם, זאת למרות השעות הרבות
המוקדשות לאימון ולמשחק. לאור האמור, הציב המחקר הנוכחי שתי מטרות; הראשונה, בדיקת
הקשר בין עיסוק בספורט ומשתנים אישיותיים לבין הישגים לימודיים, והשנייה בחינת מודל
תיווך המתאר את הקשר בין העיסוק בספורט הישגי לבין העצמת תכונות וכישורים הקשורים
באופן משמעותי להישגים הלימודיים.
השערות המחקר הניחו כי ימצאו הבדלים במאפייני האישיות (ייחוס סיבתיות, שליטה עצמית,
צורך בהישג ומסוגלות עצמית) ובהישגים הלימודים בזיקה לרמת ההשתתפות בספורט, כאשר
ייחוס הסיבתיות של העוסקים בספורט יהיה פנימי ונשלט יותר מאלו שאינם עוסקים בספורט,
וכן השליטה העצמית, צורך ההישג, המסוגלות העצמית וההישגים הלימודיים יהיו גבוהים יותר
בקרב העוסקים בספורט בהשוואה לאלו שאינם עוסקים בספורט. יתרה מזאת, השערות המחקר
הניחו כי ימצא קשר חיובי בין ייחוס סיבתיות, שליטה עצמית, צורך בהישג, מסוגלות אקדמית
והישגים לימודיים. כמו כן השערות המחקר הניחו כי ייחוס סיבתיות, שליטה עצמית וצורך הישג
יתווכו בין העיסוק בספורט לבין המסוגלות העצמית וההישגים הלימודיים.