מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את הפרדוקס הקיים בכלכלת תקשורת. מחד גיסא, התרומה
האמפירית העשירה, אשר מבוססת בגישה הניאו-קלאסית, לוקה בחסר מבחינת התיאוריות
הביקורתיות בתחום התקשורת. מאידך גיסא, התרומה התיאורטית, אשר נשאבת בעיקר מתוך
הגישה הביקורתית, לוקה בחסר מבחינת יכולתה להציג סימוכין אמפיריים איתנים. המחקר
הנוכחי עושה שימוש בדוגמא של תעשיית הטלוויזיה המסחרית המשודרת על מנת לדון בהמשגה
כללית של תעשיות התקשורת. יעדו המרכזי של המחקר הוא לתרום לחשיבה התיאורטית
בתחומי התקשורת וכלכלת התקשורת, על ידי פיתוח של מסגרת קונספטואלית, אשר תאפשר
דיון שיטתי בתעשיות המדיה, הן מהבחינה התיאורטית והן מהבחינה המעשית.
המסגרת המושגית המוצעת מתבססת על דיון מתמשך בין הגישה הניאו-קלאסית לבין הגישה
הביקורתית בתחום חקר כלכלת התקשורת. המחקר מיישם את התובנות העולות מן הדיון הנ"ל
כשהוא מתמקד במודל ה- Structure-Conduct-Performance) SCP) לניתוח תעשיות המדיה.
המחקר מציע את השלב הבא בהתאמת המודל לשימוש בחקר תקשורת המונים מתוך ראיה כי
קיימת סינרגיה פוטנציאלית בשילוב של שתי הגישות, היריבות לכאורה, בכלכלת התקשורת.
ראייתה של התקשורת כתהליך חברתי מורכב, מוסיפה משקל לטיעון הביקורתי. אך בה העת,
גישה זו לוקה בחסר מבחינת הקפדנות האמפירית הנדרשת על מנת למנף את התרומה
התיאורטית שלה. הגישה הניאו-קלאסית, לעומת זאת, מציעה עושר אמפירי ומתודולוגיה
קפדנית. בנוסף לכך, קשה להפריד בחקר כלכלת התקשורת בין שאלת מחקר שעניינה תקשורת,
לבין שאלות שנוגעות לכלכלה ולניהול. הגישה הניאו-קלאסית ערוכה יותר טוב להתמודדות עם
השתיים האחרונות, אך בהתמודדותה עמן היא מסיתה את שאלת המחקר מתחום התקשורת
על ידי כך שהיא מרוקנת את מושג התקשורת ממשמעויותיו החברתיות. אם כך, נראה כי ניסיון
לגשר על הפער בין שתי הגישות עשוי לייצר את השילוב הנדרש של כלים ומושגים, אשר יאפשר
התבוננות מקיפה יותר של תעשיית תקשורת ההמונים.
להמשך........
האמפירית העשירה, אשר מבוססת בגישה הניאו-קלאסית, לוקה בחסר מבחינת התיאוריות
הביקורתיות בתחום התקשורת. מאידך גיסא, התרומה התיאורטית, אשר נשאבת בעיקר מתוך
הגישה הביקורתית, לוקה בחסר מבחינת יכולתה להציג סימוכין אמפיריים איתנים. המחקר
הנוכחי עושה שימוש בדוגמא של תעשיית הטלוויזיה המסחרית המשודרת על מנת לדון בהמשגה
כללית של תעשיות התקשורת. יעדו המרכזי של המחקר הוא לתרום לחשיבה התיאורטית
בתחומי התקשורת וכלכלת התקשורת, על ידי פיתוח של מסגרת קונספטואלית, אשר תאפשר
דיון שיטתי בתעשיות המדיה, הן מהבחינה התיאורטית והן מהבחינה המעשית.
המסגרת המושגית המוצעת מתבססת על דיון מתמשך בין הגישה הניאו-קלאסית לבין הגישה
הביקורתית בתחום חקר כלכלת התקשורת. המחקר מיישם את התובנות העולות מן הדיון הנ"ל
כשהוא מתמקד במודל ה- Structure-Conduct-Performance) SCP) לניתוח תעשיות המדיה.
המחקר מציע את השלב הבא בהתאמת המודל לשימוש בחקר תקשורת המונים מתוך ראיה כי
קיימת סינרגיה פוטנציאלית בשילוב של שתי הגישות, היריבות לכאורה, בכלכלת התקשורת.
ראייתה של התקשורת כתהליך חברתי מורכב, מוסיפה משקל לטיעון הביקורתי. אך בה העת,
גישה זו לוקה בחסר מבחינת הקפדנות האמפירית הנדרשת על מנת למנף את התרומה
התיאורטית שלה. הגישה הניאו-קלאסית, לעומת זאת, מציעה עושר אמפירי ומתודולוגיה
קפדנית. בנוסף לכך, קשה להפריד בחקר כלכלת התקשורת בין שאלת מחקר שעניינה תקשורת,
לבין שאלות שנוגעות לכלכלה ולניהול. הגישה הניאו-קלאסית ערוכה יותר טוב להתמודדות עם
השתיים האחרונות, אך בהתמודדותה עמן היא מסיתה את שאלת המחקר מתחום התקשורת
על ידי כך שהיא מרוקנת את מושג התקשורת ממשמעויותיו החברתיות. אם כך, נראה כי ניסיון
לגשר על הפער בין שתי הגישות עשוי לייצר את השילוב הנדרש של כלים ומושגים, אשר יאפשר
התבוננות מקיפה יותר של תעשיית תקשורת ההמונים.
להמשך........