סמינריון בחינוך סביבתי: כיצד ניתן לעודד זהות סביבתית אצל ילדים 2008

המושג זהות סביבתית, שכוונתו זהות עם הסביבה הטבעית, הוא בתחום עיסוק צבורי וחינוכי חדש, שהחל להתפתח אחרי יציאת הספר 'האביב הדומם', מאת רחל קרסון, בשנת 1962.

התחום החדש כולל פילוסופיות, תיאוריות וגישות סביבתיות חדשות, דורש מינוחים חדשים והסתכלות מחודשת על הגדרות של מושגים כגון זהות, סביבה טבעית ואחרים.

האיומים הסביבתיים ההולכים וגדלים על החי והצומח הטבעי ועל איכות החיים בכדור הארץ הביאו למסקנה, שההתמודדות עם הנושא אינה טכנית בלבד ודורשת גם שינוי בעמדות והתנהגויות של בני האדם. יש לחנך דור עתיד, שיהיה בעל מודעות וזהות סביבתית, ויהיה  מסוגל להתמודד עם המפגעים הסביבתיים והרס הטבע.  לשם כך, נוצרו תכניות חינוכיות ומודלים שונים. רוב התכניות החינוכיות בתחום הסביבה עוסקות בהוראת ידע, אך הסתבר, שידע בלבד אינו מספיק בכדי לגרום לשינוי התנהגותי. תכניות שמתימרות לגרום גם לשינוי עמדות והתנהגות אינן רבות ואלה שנכתבו – רובן לא הוערכו. בעבודה נסקרו ארבע מחקרי הערכה של תכניות ומודלים לתכניות לימודים שנועדו ליצור שינוי התנהגותי. שלוש מהן בנושא סביבה והאחת בנושא זהירות בדרכים. המסקנה היא, שישנו מודל התערבות בהוראה, שניתן ליישמו כדי ליצור שינוי בעמדות ובהתנהגות כלפי הסביבה. ההתערבות כוללת תכנית רבגונית – בכיתה ומחוץ לכיתה, מעורבות עם אנשי הקהילה, אינטראקציה עם חומרים אמיתיים, מהחיים, סימולציות ודיונים על תחומים מוסריים ופעולות מעשיות, יישומיות.

להמשך........