מחקר זה בדק קשר בין התערבות טיפולית, הכוללת תמיכה חברתית ותוכנית רוחנית, לבין שינויים
אישיותיים, רגשיים והתנהגותיים בקרב אסירים, שנגמלו מהתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים (סמים).
בנוסף, המחקר בחן את התרומה הנבדלת של תמיכה חברתית מול התרומה של תוכנית רוחנית לשינויים
אישיים, שחלו בקרב נגמלים מסמים, והשווה ביניהם לבין נגמלים מסמים, שלא קבלו טיפול.
המדגם כלל 191 אסירים נגמלים מסמים, מבתי הכלא ברחבי הארץ. רוב המשתתפים היו יהודים בני
30, בעלי רקע סוציואקונומי נמוך. רובם היו ילידי ישראל, בנים לאבות ילידי אסיה אפריקה או ישראל.
השכלתם הייתה נמוכה ורובם היו חסרי מקצוע. משפחות המוצא שלהם היו גדולות, וכמחציתם גדלו
בילדותם מחוץ לבית המשפחה. במחצית מהמשפחות הייתה עבריינות והתמכרות (בעיקר בקרב אחים).
רובם הורשעו לראשונה בגיל 17 בעבירות של סחר בסמים, שימוש בסמים ופריצות. השימוש בסמים החל
בין הגילאים 15 ל-18 ובסמים קשים בין הגילאים 19 ל-23. מעל %80 מהמשתתפים היו רצידיביסטים
(שניים עד שלושה מאסרים). לא נמצאו הבדלים בין המשתתפים במאפיינים הסוציו דמוגרפיים.
המחקר הנו מחקר אורך מסוג של לפני אחרי, מערך של "מעין ניסוי", (quasi experimental), שכלל
שתי קבוצות מחקר ושתי קבוצות ביקורת. המשתתפים בקבוצת המחקר 1 קבלו תמיכה חברתית
והשתתפו בתוכנית רוחנית (השתתפו במפגשים של נרקומנים אנונימיים ה-NA ובקורס שנים-עשר
הצעדים) והמשתתפים בקבוצת המחקר 2 קבלו תמיכה חברתית (השתתפו במפגשי
ה-NA בלבד). קבוצות הביקורת כללו משתתפים, אשר היו "נקיים" מסמים ולא קבלו טיפול. המשתתפים
בקבוצת הביקורת 1 היו "נקיים" מסמים במשך תקופה של עד חצי שנה, ובקבוצת הביקורת 2 היו
"נקיים" מסמים במשך תקופה של מעל חצי שנה ועד שנתיים.
משתני המחקר נמדדו באמצעות שאלון פרטים אישיים, שאלון למדידת תחושת קוהרנטיות
(Antonovsky, 1983), שאלון לבדיקת חרדה (Spielberger, 1975), שאלון לבדיקת דיכאון
(Beck, 1961), שאלון לבדיקת עוינות (Buss & Durkee, 1957), שאלון להערכת התנהגות האסיר,
ושאלון מידע על השתתפות בתוכנית ה-NA. השאלונים הועברו לשתי קבוצות המחקר, בתחילת התוכנית,
במהלכה, בסיומה וכעבור שנה מתחילתה. בנוסף הועברו שאלונים למשתתפים בקבוצות הביקורת בנקודת
זמן אחת בהתאם לזמן ה"ניקיון" מסמים.
להמשך
אישיותיים, רגשיים והתנהגותיים בקרב אסירים, שנגמלו מהתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים (סמים).
בנוסף, המחקר בחן את התרומה הנבדלת של תמיכה חברתית מול התרומה של תוכנית רוחנית לשינויים
אישיים, שחלו בקרב נגמלים מסמים, והשווה ביניהם לבין נגמלים מסמים, שלא קבלו טיפול.
המדגם כלל 191 אסירים נגמלים מסמים, מבתי הכלא ברחבי הארץ. רוב המשתתפים היו יהודים בני
30, בעלי רקע סוציואקונומי נמוך. רובם היו ילידי ישראל, בנים לאבות ילידי אסיה אפריקה או ישראל.
השכלתם הייתה נמוכה ורובם היו חסרי מקצוע. משפחות המוצא שלהם היו גדולות, וכמחציתם גדלו
בילדותם מחוץ לבית המשפחה. במחצית מהמשפחות הייתה עבריינות והתמכרות (בעיקר בקרב אחים).
רובם הורשעו לראשונה בגיל 17 בעבירות של סחר בסמים, שימוש בסמים ופריצות. השימוש בסמים החל
בין הגילאים 15 ל-18 ובסמים קשים בין הגילאים 19 ל-23. מעל %80 מהמשתתפים היו רצידיביסטים
(שניים עד שלושה מאסרים). לא נמצאו הבדלים בין המשתתפים במאפיינים הסוציו דמוגרפיים.
המחקר הנו מחקר אורך מסוג של לפני אחרי, מערך של "מעין ניסוי", (quasi experimental), שכלל
שתי קבוצות מחקר ושתי קבוצות ביקורת. המשתתפים בקבוצת המחקר 1 קבלו תמיכה חברתית
והשתתפו בתוכנית רוחנית (השתתפו במפגשים של נרקומנים אנונימיים ה-NA ובקורס שנים-עשר
הצעדים) והמשתתפים בקבוצת המחקר 2 קבלו תמיכה חברתית (השתתפו במפגשי
ה-NA בלבד). קבוצות הביקורת כללו משתתפים, אשר היו "נקיים" מסמים ולא קבלו טיפול. המשתתפים
בקבוצת הביקורת 1 היו "נקיים" מסמים במשך תקופה של עד חצי שנה, ובקבוצת הביקורת 2 היו
"נקיים" מסמים במשך תקופה של מעל חצי שנה ועד שנתיים.
משתני המחקר נמדדו באמצעות שאלון פרטים אישיים, שאלון למדידת תחושת קוהרנטיות
(Antonovsky, 1983), שאלון לבדיקת חרדה (Spielberger, 1975), שאלון לבדיקת דיכאון
(Beck, 1961), שאלון לבדיקת עוינות (Buss & Durkee, 1957), שאלון להערכת התנהגות האסיר,
ושאלון מידע על השתתפות בתוכנית ה-NA. השאלונים הועברו לשתי קבוצות המחקר, בתחילת התוכנית,
במהלכה, בסיומה וכעבור שנה מתחילתה. בנוסף הועברו שאלונים למשתתפים בקבוצות הביקורת בנקודת
זמן אחת בהתאם לזמן ה"ניקיון" מסמים.
להמשך